מָה נָכוֹן, מָה אֵינוֹ

יָרֵחַ מָלֵא

שֶׁל מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה

מִתְפַסְפֵס, פַּסִים פַּסִים.

מַסְתִּיר וְחוֹשֵׂף  זָהֳרוֹ

מִבַּעַד עַלְוַת הָעֵצִים

עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁאָצָה לִי,

לְבֵיתִי

בּוֹטַחַת בַּנַּהָג

שֶׁיְּבִיאֵנוּ לְשָׁלוֹם;

אֲנִי פְּנוּיָה, נִלְהֶבֶת,

לִשְׁאֹף לְתוֹכִי

בִּנְיָנִים, מְכוֹנִיּוֹת.

אָנוּ מִשְׁתַּזְרִים זֶה בַּזֶּה.

קְצָת מִמַּעַל, בְּמִישׁוֹר אֲלַכְסוֹנִי,

מִתְנַדְנֶדֶת ,  מְרַצֶּדֶת,

עוֹד שׁוּרַת אוֹרוֹת.

מִתְפַּצֶּלֶת לִנְתִיבִים סוֹדִיִּים,

מְמַגְנְטִים.

מְסִלּוֹת  אוֹר  מוּסָף

מְרַמְּזוֹת  לִי, מַמְחִישׁוֹת

עוֹלָמוֹת מַקְבִּילִים.

מְצִיאוּת חֲלוּפִית    

אֶפְשָׁרִית, בּוֹ זְמַנִּית,

שֶׁמְּנַצְנֶצֶת בַּחֲטִיפָה.

קוֹרֶצֶת מַזְמִינָה

לְהִצְטָרֵף, לְהִתְקָרֵב

לֹא. אֵינִי מֻכַּת יָרֵחַ.

לֹא אֶקְפֹּץ מִן הַחַלּוֹן.

לְמַמֵּשׁ אֶת מָה שֶׁנָּכוֹן

וְאֶת מָה שֶׁאֵינוֹ.

הָעֵבֶר  הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכְּבִישׁ

בַּזְּכוּכִית הַכֵּהֶה

מְחֻיֶּכֶת, אֲחוּזָה בְּדַעַת,

אֲנִי יוֹרֶדֶת בְּתַחֲנָה מֶרְכָּזִית.

בּוֹדֵק זָהִיר, בַּשַׁעַר,

דּוֹרֵשׁ תְּעוּדָה  מְזַהָה :

הוּא הִבְחִין בִּי, אִישִׁיּוּת מוּזָרָה

שֶׁהֵגִיחָה  מְעוֹלָם

שֶל כְּמִיהָה.

הֲיִתָּכֵן שֶׁנָּחֲתָה לָהּ פֹּה

מִמִּרוֹם יָרֵחַ,  פָּשׁוּט לְהַגִּיד:

חַג שָׂמֵח ?!

נִרְאָה חָשׁוּד וּמֻפְרָךְ,

לַמְּפַקֵּחַ