אמא

רון היתה כל כך נרגשת ודרוכה, הגיע היום הגדול.
היום בגיל 20 היא הולכת לפתוח לראשונה את תיק האימוץ שלה!
היא חשבה לעשות זאת משמלאו לה 18 אך לא רצתה לפגוע
בהוריה שהרעיפו עליה חום ואהבה לרוב ודאגו לכל מחסורה.
רון היתה ילדה מאושרת וחייכנית, אלמלא היתה בה סקרנות טבעית,
קרוב לודאי שלעולם לא הייתה מבררת.



לרון יש אח קטן ומדהים בשם נדב, כשנולד הוריה אמרו שהוא
"נס משמיים" הוא דומה להם להפליא.
בבית הספר היו כולם מופתעים לגלות שהם אחים. רון היתה מנומשת
עם עיניים תכולות ונדב שחום ומתולתל.
כשהיתה נערה מתבגרת, היא החליטה לשאול את אמה מדוע
היא נראית שונה משאר המשפחה,
בזה הרגע רון התוודעה לראשונה לעובדת היותה ילדה מאומצת.
אמה הסבירה לה שלא הצליחה להרות והחליטה יחד עם אביה לאמץ אותה.
היא סיפרה לה שהיא היתה התינוקת הכי יפה שראתה מעודה
ורון היתה מאושרת, מאז לא שאלה יותר מדי שאלות.


רון הגיעה למקום. בחוץ היה תלוי שלט גדול "המועצה למען הילד
החוסה". משמאלה היה זמזם, היא לחצה ושמעה "כן" מהעבר השני.
"זו רון, באתי לפגישה עם ענבל לגבי פתיחת תיק אימוץ"
קולה היה נסוך ביטחון אך רגליה רעדו.
נשמע צפצוף והיא נכנסה פנימה.
ניגשה לעברה אשה גבוהה לבושה חליפה מחוייטת
והציגה עצמה: "נעים מאד, אני ענבל העו"ס".
רון לחצה את ידה ואמרה: "אני רון"
ענבל ביקשה ממנה להתלוות עימה למשרד.


היה זה משרד קטן שחציו נראה כמו חדר כספות
ובו עשרות מגירות מתכת, ממוספרות ונעולות.
ענבל הוציאה צרור מפתחות וניגשה אל אחת מהן, היא שלפה
מתוכה תיקיה חומה והניחה אותה על השולחן.
"זה שלך" אמרה לרון.
"קחי את הזמן, אני אהיה בחדר הסמוך, תרגישי בנוח לפנות
אלי בכל שאלה", רון השיבה "תודה" וענבל יצאה מהחדר.


רון נשמה נשימה עמוקה והרימה את התיקיה, משקלה היה קל
מאד לאכזבתה.
כאשר פתחה אותה, שלוש תמונות נפלו אל הרצפה.
היא הרימה אותן וראתה אשה דומה לה אוחזת בתינוקת קטנה..
מלבד התמונות היו בתיקיה מסמך צהוב ומעטפה לבנה.
במסמך היו נתונים יבשים, שמות ההורים, תאריך לידה, ביה"ח.
אבל המעטפה הלבנה עוררה את סקרנותה..
היה כתוב עליה "לרון, בתי היקרה".
רון פתחה אותה והחלה לקרוא..


"ילדתי האהובה,
אני מוסרת אותך לאימוץ בלית ברירה.
ליבי נקרע לגזרים ועיניי מיופחות מבכי אך אני יודעת
שאני עושה את מה שטוב עבורך.
את עכשיו ילדה רכה, לפני חודשיים מלאה לך שנה.
תדעי שאת כל עולמי ילדה, אני אוהבת אותך יותר מחיי
ולא רציתי לוותר עלייך.
אביך עזב אותי, הוא איבד את משרתו ושקע בסמים.
עשיתי את כל המאמצים לתת לך כל שביכולתי אבל אין
לי הרבה להציע לך, מלאכית קטנה.
גדלתי לתוך מציאות עגומה, נלחמתי בשיניים לכלכל את
עצמי ביושר נעזרתי בנדבות של אנשים כדי שיהיו לך בגדים,
מטרנה וטיטולים.
משחקים לא יכולתי לקנות לך, אבל אהבה הענקתי לך בשפע.
את ילדה טובה ושקטה, כשאת מחייכת אני נמלאת באושר ושוכחת
לרגע קט מכל הצרות בעולם.
חשבתי שעם כוח רצון אני אצליח לשמור עלייך, אבל נכשלתי.
אין לי אף אחד בעולם, המשפחה שלי לא תומכת.
יצאתי לעבוד בלילות, את היית ישנה כמו מלאך
ואני הייתי עובדת, בקולנוע "חן".
השכר יסודי אך לא יכולתי להרשות לעצמי לעבוד בימים
ולהחזיק מטפלת.
השכר הספיק בקושי עבור שכירות,
תשלום חובות שאבא שלך השאיר ורכישת מוצרי יסוד לשתינו.
השכנים ראו אותי יוצאת בלילות ודיווחו עלי לגורמי רווחה
שהחליטו שאני לא כשירה להיות אם.
נלחמתי בהם בכל הכוח, ניסיתי להסביר ללא הועיל.
עברו עלי ימים טרופים ולילות לבנים.
ראשי היה כבד ממחשבות עד שלבסוף הגעתי למסקנה שאני רוצה
אותך כי את עושה אותי מאושרת אך איזה אושר אוכל אני
להעניק לך?
ילדתי האהובה חיי אינם פשוטים.
במרוצת השנים הצטברו שכבות אבנים על ליבי. נפגעתי מאנשים
והפכתי להיות אדם בודד ועצוב, מרבית הזמן אני ממורמרת.
ואת רון,ילדה חייכנית ואופטימית..
אני רוצה בשבילך עתיד אחר משלי, שלא תהיי כמוני.
אני לא אתן לך לאבד את התום הזה רון.
את לא תחשבי שהעולם אכזרי ואין בו צדק.
אנשים לא ילעגו על בגדייך המרושלים.
לא אתן שתגדלי עם אמא ממורמרת שתלמד אותך שהאהבה כואבת,
החיים קשים ושאסור לך לבטוח באנשים.
את תגדלי בבית חם ואוהב עם זוג הורים מדהימים שיקנו לך
ערכים טובים וישמשו לך דוגמא. בית שבו ידאגו למלא את כל
מבוקשך,תתלבשי יפה ותאכלי ארוחות בצורה מסודרת,
תלכי לחוגים ותהיי מלומדת.
עוד תגדלי להיות נסיכה חייכנית, שופעת ברגש ותמצאי לך
נסיך שיאהב ויעריך אותך.
אני גדלתי להיות אדם אנוכי ויהיה זה מעשה אנוכי להשאיר
אותך איתי, אבל את רון, את בתי.


אני מביטה בך עכשיו ומחבקת אותך בפעם האחרונה, עם כאב
בלב ודמעות בעיניים.
עינייך מבריקות וניכר בהן פחד.
אל תכעסי עלי מלאכית קטנה, אני עושה זאת למענך.
את ראויה לחיים טובים יותר, לא ארצה לגזול אותם ממך.
אני אביט בך מרחוק, אשמור שלא יאונה לך כל רע.

רון שלי, כתבתי לך שיר קטן, שיר פרידה.

רון בתי
אני מזמן
איבדתי את עצמי
את כל עולמי
ומהותי אהובתי
כשאני שוקעת
את זריחה
כשאני נובלת
את פריחה
כשאני סובלת
את מזור
כשאני דועכת
את האור
כשאני כועסת
את אוהבת
כשאני בוכה
את מחייכת
כשאני נשברת
את משענת
כשאני נופלת
את תקווה
מלאכית קטנה
את מושלמת
אני זיוף צורם
ואת רון
את לי מנגינה

היי שלום יקירה,
אמא"


רון נעצבה.. היא נזכרה פתאום שכשהיתה קטנה היתה אשה
אחת שכל הזמן הביטה בה מרחוק כמו צל. זה נמשך כמה שנים,
אך רון מעולם לא דיברה איתה או התקרבה, לימדו אותה לא
לדבר עם זרים..


היא החליטה להיפגש עמה.
רון יצאה מהחדר והלכה לענבל.
"תגידי לי איך אני יכולה לאתר אותה, יש לכם אולי
עוד מידע?"
ענבל אמרה לה "לא קראת את המסמכים הצהובים?"
"לא, לא הספקתי" השיבה רון.
יקירתי, אימך התמכרה לסמים לאחר מסירתך ונפטרה
כעבור 9 שנים ממנת יתר"..