ניחוח אישה / רונן
שמעתי את הצעדים שלה ואחר כך הרחתי אותה. היה לה ריח טוב של גורים שבעים שמשחקים בשמש על הדשא. היה עוד ריח. הריח שאני לא אוהב. הריח כמו בלילה כשהיא יצאה מהחדר איפה שהיא יושנת. היה לה כזה לבן על הרגליים וקצת על הבטן. כל פעם יש לה צבע אחר על הרגליים. לפעמים אין צבע על הרגליים, רק קצת, ועל הבטן ואז אני נכנס מלמטה. היה לה את הלבן על הרגליים וריח לימון עם פרחי בר שהיא שמה על עצמה לפעמים בלילה כשהיא יוצאת ומשאירה אותי לבד. אני לא אוהב לבד. אני יודע כשהיא שמה את הריח הזה היא לא תיקח אותי לסיבוב פיפי וסימון. אבל בכל זאת קפצתי עליה עם שני רגליים קדמיות. היא אוהבת שאני קופץ ככה עם רגליים קדמיות. היא משמיעה קולות קצרים כאלה. לא מצליחה להגיד כמוני למרות שניסיתי הרבה פעמים ללמד אותה. הפנים שלה מתרחבות והיא מראה לי את השיניים, סימן שהיא שמחה ולא פוחדת. אז היא מחזיקה אותי חזק ומלטפת בראש ובצוואר. לימדתי אותה שבצוואר הכי טוב.
אבל, כשהיא הייתה עם הלבן הזה וקפצתי עם שני רגליים. היא לא הראתה שיניים והפנים שלה לא התרחבו. במקום ללטף אותי בצוואר כמו שאני אוהב היא נתנה לי מכה על האף. במקום הריח הנעים שהיא שמחה שאני בא היה לה את הריח הזה. הריח שאני לא אוהב. כועס. היא אף פעם לא נתנה לי מכה על האף.
אני מכיר כבר את הריח הכועס. אני משתדל ללמד אותה לא להריח ככה. זה ריח כמו נעל ישנה לעוסה עד שאין מה ללעוס יותר. כמו זו שהחבאתי. אבל למרות שהיה לה הריח של כועס, קמתי ומיהרתי לדלת. הזנב שלי התנדנד מצד לצד כאילו הוא יודע משהו שאני לא. היה הרעש של הברזלים הקטנים שלה, כמו תמיד לפני שהיא נכנסת, ואני כל כך שמחתי שאפילו ברחה לי נביחה קטנה ומסכנה כמו של גור. היא נכנסה וליטפה לי את הראש. אפילו שהיה לה את הריח הכועס. ואז הלכה. לא שמה לי מים נקיים כמו תמיד והייתי צמא. היא שכבה במקום שהיא שוכבת בלילה ושהיא לא מרשה לי לעלות. הלכתי אחריה. רציתי לעלות ולדחוף את האף בתוך הפנים שלה. תמיד זה עושה לה ריח שמח. רציתי שתשים לי מים ואולי אוכל. אבל הריח הזהיר. ידעתי שאפילו שהיא מראה לי שיניים היא תוריד אותי. הרחתי את הרגליים שלה. היו עליהם הנעליים הלא טעימות. אף פעם היא לא שוכבת עם הנעליים במקום-שהיא-שוכבת-בו-בלילה. היא יודעת שאני אוהב להריח ולפעמים ללעוס קצת אז היא מורידה אותם. לא הצלחתי עוד ללמד אותה להוריד אותם ולא לשים בקופסה שבתוך הקיר. ליקקתי אותם. היה להם טעם של בוץ וחול מבחוץ.
הלכתי לצד השני. אולי היא תראה אותי עכשיו והפנים שלה יתרחבו והיא תראה לי שיניים. היא צריכה לראות אותי בשביל לדעת שאני שם. למה היא לא מריחה כמוני? ואיך היא מחליפה לפעמים ריח. ניסיתי להריח את עצמי אבל היה לי אותו הריח. פתאום היא קמה ואני מיהרתי להריח אותה קרוב. בקצה הרגליים, בדיוק איפה שהם נפגשות. היא לא אוהבת שאני מריח שם ומגרשת אותי. אבל כל חודש יש שם ריח, כזה מיוחד שאני נורא אוהב. ריח של משהו שאף פעם לא ראיתי. לפעמים יש את הריח במקום אחר על דברים שהיא שמה בקופסה קטנה, ליד המקום שהיא עושה פיפי, שהיא לא מרשה לי לחטט בתוכה. אפילו שהיא לא סגורה באמת. הריח הזה משגע אותי ואני חייב להריח אותו. אני מריח שם אבל לא תמיד יש ריח כזה. כל פעם שאני מנסה להריח כי אני חייב היא אומרת" 'רקסי', כמה פעמים ואפילו מראה את השיניים שלה, אבל דוחפת אותי ולא נותנת לי להריח.
לא היה הריח הזה שאני אוהב. הרחתי שהיה צריך להיות אז דחפתי את האף חזק בפנים אולי הוא מתחבא. דחפתי לשם מהר לפני שהיא תגרש אותי. היא דחפה אותי חזק. ולא היה לה את הריח. הלכתי אחריה לחדר הקטן איפה שהיא עושה פיפי. יש שם מים שקשה להגיע. פעם שתיתי את המים והיא השמיעה את קולות החזקים האלה שהיא רוצה להגיד לי שאסור. לקח לי הרבה זמן ללמד אותה להשתמש בקולות שאני מבין. היא לא כל כך חכמה, לפחות לא כמונו הכלבים, אבל אני אוהב אותה מאוד. לקח לי הרבה זמן ללמד אותה שאם אני הולך ליד הדלת ומסתכל על הדבר הזה שקושרים לי לצוואר אני צריך פיפי דחוף ואם היא לא תעשה משהו אני אאלץ להתנהג כמו גור. אני לא אוהב להיות כמו גור. אבל לפעמים אין לי ברירה. כמו פעם שהיא לא חזרה אפילו שכבר היה חושך. זה היה שכירסמתי את הנעל שהחבאתי וגם הלכתי למקום של הפיפי ושתיתי הרבה מים. עכשיו אני יודע למה זה המקום של הפיפי. אחרי ששתיתי היה לי הרבה פיפי אז עשיתי, כמו גור, במקום הרך והנעים שאני שוכב בו לפעמים כשהיא מסתכלת על הקופסה עם האורות הכחולים. מקדימה אפשר לראות שם אנשים כמוה. הם לא אמיתיים אני יודע. לפעמים רואים רק חלק מהם ואין להם בכלל ריח. הסתכלתי גם מאחורי הקופסה לראות איפה הם מתחבאים כי לפעמים הם מראים את השיניים שלהם ולא הייתי בטוח. אם הם לא באמת אז למה היא מסתכלת.
כשהיא הלכה למקום של הפיפי ליתר ביטחון דחפתי שוב את האף איפה שהרגליים שלה מתחברות, אולי הריח שאני אוהב חזר. אז היא דחפה אותי החוצה ואמרה כמה פעמים רקסי בקול שהיא אף פעם לא אמרה אותו ככה. לא עוזר מה שאני מלמד אותה. לפעמים היא שוכחת. עצרתי רגע להבין והיא סגרה את הדלת. שמעתי קולות מבפנים שלא הבנתי. פתאום היה לה ריח כזה כמו של כלבה חולה. פעם היה לה ריח כזה וכמה ימים היא לא הלכה. היתה כמעט כל הזמן במקום-שהיא-שוכבת. באו אנשים אחרים ואותי הוציאו. כשהם הלכו היא נתנה לי להתקרב. היא היתה מאוד חמה אבל לא הצלחתי ללמד אותה לנשום עם הלשון בחוץ. אפילו שהראתי לה הרבה פעמים. היא נתנה לי להתקרב ואפילו לשכב לידה ולא גרשה אותי. ליקקתי אותה הרבה.
היא פתחה את הדלת ויצאה. על הפנים שלה היו מים קטנים כאלה והיא השמיעה קולות מצוקה. יצא לה גם מים מהאף והיא ניגבה אותם עם הרגל העליונה שלה. היא לא מגיעה עם הלשון אז ליקקתי לה את הרגל כשהיא הורידה אותה. רציתי לדעת איזה טעם יש למים שלה מהאף. קצת מלוחים עם ריח שלה אבל אחר. היא רצה לחדר השני ואני אחריה. ואז היא קפצה על המקום-שהיא-שוכבת והשמיעה הרבה קולות מצוקה לתוך הסמרטוט שהיא שמה את הראש עליו. לא ידעתי מה לעשות. רציתי לעזור לה. עברתי מצד לצד אבל היא הייתה עם הפנים בתוך הסמרטוט-שהיא-שמה-את-הראש-עליו. חזרתי למקום שהיא עושה פיפי. היה משהו בתוך הקופסה שהיא לא מרשה לי. הפכתי את הקופסה ויצא ממנה משהו קצת קשה וקצת רך ולבן. רירחתי אותו והיה לו ריח של נייר אבל אחר. אם עוד ריח שלא הכרתי. עליתי עם שני רגליים על המקום שיוצאים מים מהקיר. בפנים יש כמו קערת מים לבנה וגדולה אבל עם חור שהמים יוצאים מלמטה. היה שם מקל לבן קטן שבקצה שלו היה כחול. הרחתי אותו. היה לו ריח כמו של הדבר הקצת קשה וקצת רך עם הריח של הנייר וגם, היה לו ריח חזק מאוד של הפיפי שלה.
אני עוד פעם אצטרך ללמד אותהשלא עושים פיפי בכל מקום. זו התנהגות של גורים.
© כל הזכויות שמורות לרונן
