ג'קו וג'עלולה
כבר שבוע לפני החג, ג'קו היה מסתובב בשכונה חסר
מנוחה ועצבני, עצבני זה לא מילה. אפילו נוח העיוור היה נושם לרווחה כשהיה שומע את
הרעש וההמולה באותו הבוקר, כאשר הייתה נטרקת דלת המונית, וג'קו היה צועק לג'עלולה
שתקום כבר ותצא הזונה לעזור לו, להכניס הביתה את כל הטוב מטוב אלוהים ו'הגברת' שהיה
קונה באותו הבוקר מהשוק הגדול, את הירקות, הפירות, הבשרים והדגים. את הבגדים
והנעליים לא בשוק, רק מותגים. הטלוויזיה, הווידיאו, הסטריאו והקלטות, וג'עלולה
הייתה מתרגשת וצועקת ומחבקת אותו ואומרת, שזה בדיוק כמו הסטריאו של 'הגברת' שלה...
ושאלוהים ישמור אותו לה, והכול בכדי לחגוג את החג, שכולם ידעו שהוא החג הכי קדוש ומקודש,
לג'קו, מכל החגים ומכל ימות השנה בכלל.
לג'קו ולג'עלולה היו שלושה ילדים מדהימים,
יפים וחכמים. בן אחד זכר שג'קו היה מתפאר בו, כמעט בפני כל אחד, ובפני כל עובר ושב,
ושתי ילדות קטנות שהיה מנשק ומנשק ואומר: "אלה הזונות של הדור הבא כמו אמא
שלהם הזונה".
בכל בוקר הייתה יוצאת ג'עלולה מהבית חצי ישנה,
כמעט מסוממת, מאירועי הלילה הקודם, הייתה גוררת את רגליה לעבודה "אצל
הגברת", הייתה אומרת: "הגברת מחכה ואני חולה, אבל מה אני אעשה אין לי
ברירה, ג'קו המסכן לא מוצא עבודה," אחר כך הייתה יורקת קללה עסיסית ומבקשת
שאלוהים ייקח אותו, אבל בשקט-בשקט שג'קו לא ישמע, וממשיכה בדרכה.
לפנות ערב ג'קו היה מתעורר, וחס וחלילה אם הוא
לא היה מוצא על הספה מונחים ברוב פאר והדר מדי הגיחה, מכובסים, מעומלנים ומגוהצים,
אוי ואבוי היה לג'עלולה אם היא לא הייתה מבינה ומכינה מבעוד מועד את הארוחה לג'קו,
או אז היה מפליא בה את מכותיו שכל השכונה תשמע ותדע.
כל יום לפני שהיה יוצא מהבית היה צועק לג'עלולה
"את עושה הכול בכוונה! את רוצה שלא ילך לי הלילה? את עושה לי עין הרע!" אחר
כך היה יוצא וטורק את הדלת והייתה באה הפיה הטובה ועושה הוקוס פוקוס, וג'קו היה רך
כמו חמאה, היה מנשק את היד של רוחה השמנה, ומחבק את נוח העיוור וצובט את הלחי של
הילדים בשכונה ומבטיח לכולם שאם ילך לו הלילה לכולם יהיה טוב ויהיה שקט בשכונה. והיה
תופס מונית ונוסע, וכולם היו נושמים לרווחה; 'הלך'.
כולם ידעו לאן ג'קו נוסע אבל אף אחד לא אמר
מילה, כי אם לג'קו יהיה מחר טוב, הוא לא יסתובב עצבני וחסר מנוחה, ולג'עלולה יהיה
טוב, והיא תהיה מאושרת ושמחה, ואף ששיניה היו שחורות ורקובות, היא תצחק בפה פעור
ובקולי קולות, עד לבכי הבא. אז למי היה אכפת? ואם הלך והמכה הייתה טובה, ג'קו היה
יושב על הגדר, למחרת, ומספר וצוחק ומתהדר, בעוד היה מגלגל את הסיגריה, עם פירורי
ה'שוקולד'.
כשהיה
עולה הריח היו כבר כולם נכנסים לאווירה, וג'עלולה הייתה יוצאת מהבית עם החלוק
הפרחוני שלה והייתה שמחה ומאושרת, מאושרת נורא, עד שהייתה שוכחת את כל אירועי השנה
החולפת, את הצעקות, המכות, ההשפלות ואת ה'זונה'.
באותו היום היו כל השכנים שומעים מהבית של
ג'קו וג'עלולה את שקשוק המזלגות, הכפות, הצלחות, הסירים והסכינים, אחר כך ג'קו היה
מתרוצץ בין כל השכנים ומחלק משלוחי מנות של עוגיות מרוקאיות וטעימות ממעדני המלכים
ממטבחה של ג'עלולה ומאלוהים יתברך שמו ו'הגברת', ומברך את כולם בצום קל ובגמר
חתימה טובה, ומאחל לכולם שתהיה שנה טובה, מבקש סליחה, וכולם 'סלחו' לו ואיחלו לו
בחזרה. אף אחד לא אמר מילה אחת רעה, חס וחלילה שמישהו ירכל או יספר או שהוא ישמע. כי
ג'קו עצבני מאוד, עצבני זה לא מילה.
אחרי כל החיבוקים והנשיקות והשמחה וההמולה,
ג'קו היה מתלבש בבגדים הלבנים המעומלנים והמגוהצים, שהכינה לו ג'עלולה מבעוד מועד
על הספה, כיאה לצדיק בן הצדיקים בערב יום הכיפורים, שכולם ידעו כי זה הערב הקדוש
והמקודש לג'קו מכל החגים ובכלל מכל הימים. מתעטף בציצית ובתפילין מהודרים ויוצא
חפוי ראש, בצניעות ובקדושה ופוסע אל בית הכנסת ויוצא משם אך ורק כאשר מסתיימת
תפילת הנעילה וקול שופר ברמה נשמע ותם.
פעם הייתה לי שיחה מאלפת עם ג'קו, ואני לעולם,
לעולם לא אשכח את מה שג'קו אמר לי אז באותו אחר הצהריים, אחרי המריבה הגדולה, עוד
כשהייתי חדשה בשכונה ועד שהוא הבין שאני לא מפחדת מאף אחד ומאף גבר בעולם וגם לא
ממנו העבריין והגבר שיעז להרים עליי יד, ואם תיפול שערה משערת ראשי אני קוברת אותו
באדמה עמוק-עמוק באדמה, במחי אצבע, לא במחי יד. ושכל השכונה תראה תשמע ותדע.
וכך בדיוק הוא אמר: "אלוהים לא שומע את
התפילה של אף אחד, של אף אחד כל ימות השנה, את יכולה לבקש ממנו מהיום ועד לשנה
הבאה, הוא לא שומע, הוא לא ישמע, את יכולה לעשות כל מה שאת רוצה, אבל שתדעי שביום
הכיפורים השמים פתוחים לרווחה, ואם את צמה מתפללת ומתענה ומבקשת ממנו שיסלח, הוא
שומע כל כך טוב והוא סולח והוא מתרצה והוא נענה. ושאלוהים לא יסלח לי עד שאבין, עד
שאצום ואתענה ביום הכיפורים, ולא בכל השנה".
זה מה שג'קו הגנב אמר לי ואני האמנתי לו,
עובדה.
ג'עלולה הייתה מבקשת ממנו כל השנה שייקח לג'קו
את האוויר מהנשימה והוא לא לקח, בערב כיפור כאשר נטרקת דלת המונית והוא היה צועק
לה שתבוא הזונה להכניס הביתה את כל הטוב מטוב האלוהים וה'גברת', היא הייתה מתרצה
וסולחת ומבקשת מאלוהים שישמור אותו לה, והוא שמע בקולה, סלח והתרצה ונענה
לתחינתה... הוא סלח לג'קו.
וככה
ג'קו עשה כל מה שהוא רוצה כל שנה, כל השנה, מיום כיפור ועד יום כיפור הבא. עובדה.
עם עובדות לא מתווכחים, נכון?
