חיוכים עצובים

אלו הבלונים שריחפו אתמול ונגעו בתקרה,
וגרמו לי להזיל דמעה
על האויר האביך שהתפוצץ בתוכי,
אפור וקודר,
והם צבעוניים
והילדה עם הכתר משחררת אותם אל על
קרוב לירח
והם מתבדרים ברוח

כמעט ויכולתי לשמוע אותם צוחקים,
והסורגים שבי עצמו את עיניי
ידיי מושטות דרך הדמעות
ומבקשות את החיבוק שלו
אבל במבט שלו אני רואה
משהו שונה

ואלו הנרות שהיא כיבתה אתמול,
שהזכירו לי את כל השנים
שביקשתי משאלות
ועד היום
אני מבקשת
אך כמו הנרות -
אט אט גם התקווה
גוועת

והחיוכים שחילקתי רק העצימו את הכאב
ואת הבדידות
זה השינוי שהשתנה
ואני
ילדה קטנה

נו, והפרחים,
כמה ציניים יכולים להיות החיים?
כשהוא הגיש לה בחיוך ורד אחד,
אני חשבתי בדמעה על שלושה שלי.

והנה לכם,
עוד שיר עצוב מבכיי ליבי,
תודה שאתם מנגבים את מילותיי
במילותיכם
יום יבוא
והם יקדישו לכם את עצמם
בתוך כריכה עבה
ומילים, מילים