שכנים חדשים

טרח...... דלת הכניסה לדירה שמעלי נטרקה בחוזקה נוראית ונידמה היה שהבניין נאנק . לאחר שתי שניות, החלו דפיקות מהדהדות במעגלים הולכים וגדלים, לנוע על התקרה.

השעה הייתה שמונה בערב מהדורת החדשות החלה. הגברתי את קול המקלט כדי שהרעש מעלי יבלע בדיווח מאורעות היום, השדרן סיפר על הפיגוע במסגד בעירק. על העימותים בין הסונים לשיאים, על דקירות הסכינים של סוף השבוע ושפעת העופות. לפתע צרור שריטות עמוקות נחרצו בתקרה מכיוון מרכז הסלון לחלון. לאחר זמן קצר מידי בכדי להירגע, צרור נוסף נע מצד שמאל לאמצע החדר ואז טפיחות גסות אחלו לנוע במהירות לכיוון המטבח, ומהמטבח לאמבטיה ומשם למקומות נוספים בדירה. גם קול הטלביזיה המוגבר לא בלע את הקולות. אפילו תמונות הקרנבל בברזיל לא הרגיעו אותי. במתח חיכיתי לרעשים הבאים שלא איחרו להגיע. התיקרה כאילו נעשתה נמוכה יותר, וכל רעש הוריד אותה עוד ועוד. רק אחרי חצות השקט חזר לדירתי. הייתי כועסת, מעוצבנת, תשושה, לא מרוכזת ולא הצלחתי להירדם.

ישבתי ליד המחשב וחיפשתי עזרה. כבר שלושה שבועות עברו מאז שהגיעו השכנים החדשים, ועדין יש משם רעשים כמו שעושים דירים שבאו יום קודם. התחלתי לכתוב, השעה המאוחרת, העיפות, הכעס וחוסר האונים שהרגשתי, יצרו את אוסף המילים הבא:

שקט, שקט בבקשה,

לא תאמינו שכני היקרים

לקורה לתקרה מעל ראשי

בדירתי.

היא צורחת.

וגם זזה. דופקת

ולרוב חורקת

מסכנה התקרה.כל הזמן זה קורה לה.

בכל שעות היממה.

בכל ימות השבוע

וגם בשבת הקדושה.

ואם תשאלו אותי:

איך את חיה

הדיירת בדירה למטה?

. אני? אוי ואוי.

החריקות מעל ראשי

מעצבנות את נשמתי,

מפריעות למנוחתי

מוציאות אותי מדעתי.

ותפילה לי לבורא:

ברך הדירים שעל תיקרתי

בחופשה ארוכה מחוץ לתחום מחייתי.

בברכת ברוכים הבאים.

השכנה מדירת הקרקע

טרח!!! דלת הכניסה לדירה שמעלי נטרקה בחוזקה....