עד אלייך

קצת קריר, הרוח נושפת בעורפי,
עלים מסתלסלים בה
ונוחתים
ילדים קטנים משחקים מחבואים
ואני מתחבאת מהצללים

את לא שומעת את שתיקתי,
אני שבורה כמו אלפי מילותייך
דממה קטנה צועקת
ואת מתרחקת
אל לילותייך

החלל שמילאת בצחוק המתגלגל
עכשיו מתרוקן
ואני תלויה שם בין שתי התמונות
בינך לבין הגעגוע

אני מאבדת שפיות
מחייגת אל המספר שתמיד השמיע קול
ועכשיו המספר
שבור

האם את מקשיבה לזכרונות הלילה?
אבנים מתגלגלות אל נפשך
חרוטות בהן מילים יפות
הנה הן
רק הושיטי את ידך

ובלילה
אני מקיאה
אל תוך אסלה של תסכול
מי אני
ואיפה את
בתוך עולם של בילבול.

זוכרת ששלושתינו היינו יחד?
אז עכשיו נותרנו רק אני
והיא
לא מבינה
היא מנסה להקשיב
אבל פי אטום
ואת הזעקות של הלב
אי אפשר לשמוע

אני שולחת לך מכתב
ודוחפת אותו במעלי המדרגות,
אבל כל כך גבוה
קשה לי להגיע
אז אני נסחפת בים
ובידי בקבוק
את שומעת?
הוא מלא בריקנות

ללילה יש לילה חדש
והבקרים לא מגיעים
רק האור מגיע
אבל הוא לא מאיר לי את הלב
החיים הם געגוע מתמשך

לוקחת רק עוד רגע
נושמת נשימה עמוקה
נשימה ארוכה
אחרונה
צוללת אלייך
למעלה
לוקחת נשימה ארוכה
נשימה אחרונה
עד אלייך