משנים את העולם
פרק ראשון מתוך שניים
התוכן: קבוצה של חברים החליטה לשנות את העולם , להקטין את "הרע" ולהרבות בו את "הטוב", בשיטת 'דונם אחר דונם, רגב אחר רגב'. האם יצליחו?
הרעיון
א.ב. ואני חברים מימים ימימה, עוד מבית-הספר העממי. מדי פעם, כשאני נוסע לרגל עניני דרומה, אנו נפגשים בבית-קפה קטן בעיר מגוריו, ודנים בנושאי בוקי וסרוקי כיאה לשני פנסיונרים. באחת הפגישות, לאחר שדנו במזג האוויר ובמצב בכלל ובפרט, שאלתי אותו אם הוא עוסק בימים אלה במשהו חדש. ידוע היה לכולם שא.ב. הוא פנטזיונר גדול ומוחו מלא רעיונות, שרובם רעיונות סרק שלא ניתן להגשימם.
למשל, פעם הציע להקים, בקיץ, שוק פירות וירקות במרכז נתיבי איילון בת"א . הוא טען שמאחר שבקיץ לא יורדים גשמים – השטח של התעלה - יבש, המקום ארוך ורחב .הוא נמצא במרכז העיר ויש אליו קווי תחבורה מכל הכיוונים. הוא אידיאלי לשוק. רעיון יפה? לא?
והיו לו עוד רעיונות מהטיפוס הזה, אך אולי הפעם צמח לו רעיון יותר מוצלח?
הוא לא ענה ונראה היה לי שהוא מהרהר במשהו. בכל זאת עניין אותי לדעת מה מתבשל בימים אלה במוחו של "החולם", כך כינינו אותו, וחזרתי על שאלתי -" האם מתגבש אצלך משהו חדש? האם ישנם חידושים והמצאות?"
לפתע אורו פניו, הניח את כוס הקפה שלו ואמר- " אני עוסק במשהו חדש ומעניין".
-"נו, ספר, ספר" אני דוחק בו.
"כן,כן, במשהו חדש ומיוחד" הוא ממשיך, "משהו שלא עסקתי בו מימי. שמו – 'משנים את העולם' או 'משחקים באלוהים' ".
"- שם מבטיח", אני אומר ומתרווח על מושבי כולי קשב.
-"אני אשאל אותך שאלה," הוא מסובב את גופו על הכסא ופונה אלי-" אני אשאל אותך שאלה פילוסופית. האם קורים בעולם יותר דברים טובים או יותר דברים רעים?"
"- אינני יודע. אינני יודע למה אתה חותר. האם אתה מתכוון לדברים טובים או רעים שקרו לאדם מסוים בחייו? או אולי לקבוצת אנשים?" אני שואל ומתפלא על השאלה. א.ב. מעולם לא היה פילוסוף.
-" טוב, ננסח את זה קצת אחרת. האם אדם כלשהו, במשך חייו, מקבל יותר בשורות טובות או יותר בשורות רעות? הבנת אותי? " שאל והמשיך-"בשאלה הזו פניתי לא מזמן לידיד אחר שלי, העוסק בסטטיסטיקה. כדרך היהודים הוא ענה לי בשאלה - איך אתה מגדיר בשורה רעה ואיך אתה מגדיר בשורה טובה. מה זה טוב ומה זה רע?" ואז א.ב. התחיל במונולוג ארוך, שלא כהרגלו: "אמרתי לו שזה ברור לכל אחד, עוד מימי אדם וחווה, לאחר שאכלו מעץ הדעת. כל אחד יכול להבחין בין טוב לרע.
הסטטיסטיקאי שאל עוד ועוד שאלות אך תשובה ברורה – לא קיבלתי. לדעתי" – הוא מסיים - " בחייו של אדם יש יותר דברים רעים מאשר דברים טובים, וכך גם לגבי הבשורות: הבשורות הרעות הן יותר רבות מהבשורות הטובות. הטבע בנושא זה לא מאוזן, הטבע לא סימטרי, יש יותר רוע, עוני, מחלות , מלחמות וכו' מאשר טוב ".
"- ומה זה קשור לנושא 'משחקים באלוהים'?"
"- או, זה העניין. הנושא החדש שאני עוסק בו מטפל באי האיזון שבטבע. אם אלוהים היה משחק בקובייה העולם היה סימטרי מבחינת הטוב והרע. אבל כאן רואים בבירור שישנה הטיה לכיוון אחד."
הוא משתתק לרגע וממשיך –" דברתי על כך עם מספר חברים והגענו למסקנה שהטבע אינו אקראי. העולם והמתרחש בו בנויים בצורה לא סימטרית, בצורה לא מאוזנת. "הרע" גובר על "הטוב". "
- "או", אני אומר-" לעת הפנסיה הפכת לפילוסוף. מה אין לך מה לעשות?".
-" רגע, רגע," הוא מפסיק אותי וממשיך בלהט- " אנו טוענים כל הזמן שהאדם משנה את העולם.
אנו טוענים שבעצם הוא מקלקל את העולם עם כל הפסולת שהוא מייצר, עם גזי החממה שהוא פולט. האדם יכול להרוס את העולם, זה נכון, אך באותה מידה יש בכוחו גם לתקן את העולם, לשפר אותו. הוא יכול במעשיו מצד אחד, להגדיל את החור באוזון אך הוא גם יכול לטעת יותר יערות ולהקטין את פליטת גזי החממה. האדם יכול לשנות את המצב. בהכוונה נכונה האדם יכול להגביר את 'הטוב' ולהקטין את 'הרע' . יש ביכולתו של האדם לגרום לטבע להיות יותר מאוזן", וכל זאת הוא פלט במהירות, לא כהרגלו.
אני מקשיב בשקט ובסוף אומר -" שיש יותר רוע, עוני, מחלות, מלחמות וכולי, זה כל ילד יודע."
" -נכון ", הוא מסכים אתי, " הידע הזה שלך ושל אחרים כמוך, מזכיר את מזג האוויר.
כולם מדברים עליו אך לא עושים מאום לשנותו. לדעתי ולדעת כמה חברים האוחזים באותה דעה , האדם יכול לשנות את גורלו". הוא משנה תנוחה על מקומו, לוגם שוב מכוס הקפה ואומר -" לא מזמן נפגשנו, כמה חברים, דיברנו וליבנו את העניין. לאחר דיונים וויכוחים מעמיקים אנחנו, קבוצת החברים, החלטנו לעשות מעשה, לשנות את מהלך הדברים, כמובן ביחס לבני-אדם. החלטנו להתחיל בקטנות, צעד אחר צעד. בהתחלה אנו מתכוונים להגביר באופן מלאכותי את ה'טוב'. להגביר את הבשורות הטובות. זה יהיה הצעד הראשון בכיוון הפיכת עולמנו ליותר מאוזן."
הדבר החל לעניין אותי. איך זה קורה שקבוצת אנשים קטנה מאמינה שתוכל לשנות את העולם? כן, נכון, היו במהלך ההיסטוריה עוד קבוצות כאלה ומה היה בסופן?. עד כמה שאני זוכר הייתה בשעתו קבוצה של אנשים שחשבו שעל ידי מדיטציה יביאו שלום לעולם. נכון שכל מסע גדול מתחיל בצעד אחד קטן. אך האם הצעד יהיה בכיוון הנכון? האם התזוזה הקטנה תשנה את המערכת?
-"מעניין" – אני מהמהם - " במה התחלתם?"
-" נפגשנו כמה פעמים וחשבנו במה להתחיל. החלטנו שההתחלה תהיה בשיפור מצב הרוח, בבשורות טובות. נתחיל בקטנות, בצעדים זעירים ואנו מקווים שעם הזמן התופעה תגדל ותתפשט. המערכת תתחיל להתאזן". הוא רואה שאני מאזין בקשב רב ואז הוא ממשיך: "ראשית החלטנו לאסוף בינינו סכום קטן של כסף. הון ראשוני, הון התחלתי. אחר כך נתחיל בשיטה פשוטה של משלוח הפתעות טובות לאנשים. כולם אומרים שמה שקורה לאדם "זה גורל", זה גורל ואין לשנותו. אנו החלטנו לשנות את "הגורל" , לשנות אותו בשיטה שלו – ע"י הטלת גורל".
הבטתי בו כלא מבין. הוא שם לב לארשת פני ואמר :" רגע, רגע, מיד תבין. אנו נעלה בהגרלה שמות וכתובות של אנשים מתוך ספר הטלפונים. לאלה שעלו בגורל נשלח מכתב ובו סכום קטן של כסף, הפתעה. במכתב אנו נסביר להם את הרעיון הכללי, מי אנחנו, מה מטרתנו וכן הסבר איך הם עלו בגורל. נדגיש שאנו מלכ"ר, מוסד ללא מטרת רווח. כן, כן, אין לנו כל מטרת-רווח. במכתב תהא מצורפת בקשה מכל מי שעלה בגורל ואינו נצרך לכסף - אנא, יואיל בטובו להחזירו לנו בתוספת תרומה".
-" האם כבר התחלתם בעניין? האם היו תגובות?" , אני שואל.
-" לא. החלנו רק בגיבוש רעיונות. זה היה הרעיון הראשון. במשך הזמן נעלה עוד רעיונות. אחר כך חשבנו שקודם כל עלינו להחליט על שיטת העבודה. לאחר דין ודברים החלטנו ששיטת העבודה תהיה 'העלאה בגורל'. בכל דבר , לגבי כל הצעה וכל רעיון – נפיל גורל. לא יהיו הצבעות, לא יהיה לובי לרעיון זה או אחר, לא יהיו מסעי שכנוע – פשוט נטיל גורל".
"כך, פשוט, בהגרלות ובכסף, אתם מנסים לשנות את העולם? להכניס איזון? להפוך את העולם לסימטרי? " –שאלתי ושמץ לעג בקולי. ואחר כך הוספתי :
-" לא יותר פשוט שכל אחד יקנה מינוי פיס ואז מובטח לו שיקבל מדי פעם הפתעה?"
-" אל תזכיר לי מינוי פיס. יש ל מינוי יותר משלושים שנה וכמעט לא זכיתי בכלום. בכסף שהשקעתי עד כה בפיס, בנו מספר בתי ספר ובתי-חולים, שזה בודאי טוב. חוץ מזה מינוי פיס צריך לרכוש וזה מזכיר את הבדיחה שמי שלא קונה כרטיס הגרלה אפילו אלוהים לא יכול לגרום לו שיזכה. אתה אל תזלזל. העניין שלנו יותר רציני. העניין שלנו מתחיל לרוץ. אנחנו רציניים. אני מזמין אותך לפגישה הבאה שלנו ותוכח במו עיניך".
החלפנו עוד מספר מילים, הוא הבטיח שיטלפן לי אודות המקום ושעת הפגישה ונפרדנו.
נכנסתי למכוניתי והמשכתי בדרכי תוך שאני מהרהר על חוסר האיזון שבעולם ואיך זה קורה שקבוצת אנשים קטנה מאמינה שבכוחה לשנותו.
הפגישה
הפגישה נתקיימה בביתו של א.ב. המכונה החולם. הגעתי בשעה היעודה וכנראה שהייתי ראשון הבאים. ישבנו בסלון , אני , המארח ואשתו ש., ופטפטנו על הא ודא. לאחר זמן הופיעו ג.ד. ואשתו ל. ולאחריהם ה. שהייתה אלמנה. לבסוף הגיע ו. שלא מכבר התגרש . חבורה ישראלית טיפוסית של פנסיונרים.
כשנתכנסו כולם החלנו לדון בנושא 'הטבע הלא מאוזן ואיך ניתן לאזנו'. ראשית, א.ב. , החולם, הציגני בפני כולם כחבר עוד מימי בית הספר העממי. אחר-כך כל אחד הציג את עצמו ולחצנו ידיים. נראה שכולם חברים ותיקים והכירו היטב אחד את השני.
פתח את הדיון ו. הגרוש, שאחר-כך נתברר לי שהיה בשעתו מרצה לכלכלה. הוא אמר שאם אנחנו רוצים שיתייחסו אלינו ברצינות, עלינו להקים עמותה ללא מטרת רווח, עם כל המוסדות המתאימים – מנהל, מזכיר, גזבר ומבקר פנים. ה. האלמנה ענתה שבאופן כללי הוא צודק, אך לדעתה אין צורך במנהל, " הרי החלטנו שכל דבר יתקבל או ייפול בהפלת גורל. אנחנו הששה, נהיה הצוות הניהולי. אך כל שאר התפקידים, בוודאי דרושים", סיימה את דבריה. ל. אשתו של ג. ד. שעבדה בבנק לפני צאתה לגמלאות, אמרה שאם הדבר יצליח יהיו מעורבים בו כספים 'גדולים' ואנחנו חייבים גזבר ורואה חשבון שלא יחשבו שהכסף זורם לכיסנו. –" אתם יודעים שבימינו קמים כל בוקר גופי-צדקה חדשים, ולעיתים הכסף שנאסף לא מגיע לנצרכים אלא לכיסי המנהלים".
ג.ד., בעלה של הבנקאית, העיר שהפעם אנו התורמים הראשונים ואחר כך יתרום מי שיידבנו לבו, כך שאין סכנה שיחשדו שמטרתנו להעביר כסף לכיסינו.
כך ישבו, התווכחו ופטפטו זמן רב, ולבסוף, לאחר שתיית התה או הקפה החליטו להפיל גורל כדי לקבוע אם – 'נקים עמותה שתכלול מנהל, מזכיר, גזבר ומבקר פנים או נקים עמותה שיהיה לה צוות ניהולי, וכל שאר התפקידים'. מיד פינו את השולחן והביאו קובית משחקים רגילה, עם מספרים מאחד עד שש. אם בהטלת הקובייה יצא מספר זוגי – תתקבל ההצעה הראשונה. במספר אי-זוגי – תתקבל ההצעה השנייה.
אני ישבתי בפינה ונהניתי. הגורל בפעולה, גיחכתי לעצמי. הפעם מדובר בעניין קטן אך בעתיד הקובייה תכריע בעניינים גדולים שישנו את העולם.
א.ב. , החולם, הבחין בהבעת פני ואמר –" אני רואה שאתה משועשע, אך אם תתעמק בעניין תראה שהמשימה נכבדה ויש בה אתגר רציני. מה דעתך באופן כללי על הרעיון, האם הוא נראה בעיניך? האם תהיה מוכן להצטרף לחבורתנו?".
הרהרתי קצת בדבר ועניתי - " הרעיון לשנות את המאזן, להגדיל את היחס של הבשורות הטובות, ההפתעות , בעשרות אחוזים באופן מלאכותי - נראה לי. יתכן שירים את מצב הרוח לכמה אנשים. אך אני עדיין מתלבט".
ראיתי שהם מצפים לתשובה ברורה, אך התחמקתי ועניתי שאחשוב על כך ואודיע להם בקרוב מה דעתי . לאחר זמן נפרדתי ממשני-העולם וחזרתי לביתי.
הצטרפות לחבורה
חשבתי על הנושא ברצינות ואף שיתפתי בדבר את בני משפחתי. הסיכום הכללי היה שאולי הרעיון יכול להועיל לאי מי, אך בוודאי שלא יכול להזיק. חשבתי שהצטרפות לחבורה זו תוסיף לי עוד מימד בחיים, עוד עניין. וכי מה אנו רוצים לאחר הפרישה? קצת פעילות, קצת אקשן. איננו מחפשים הינתקות מהכול והסתגרות בבית עם הטלביזיה.
ישבתי וחשבתי - מה אני אוכל לתרום לחבורה? איזה תפקיד יכול להתאים לי? אולי צריך קודם כל להכיר את האנשים קצת יותר טוב ואחר-כך לראות במה אוכל להועיל. לאחר חשיבה נוספת החלטתי שיהיה מעניין לתעד את התופעה, להכין יומן של מה שקורה. זה יהיה כעין 'מחקרון' אנתרופולוגי (למרות שאין לי מושג בזה). לא כל יום קם גוף שקורא תיגר על חוקי הטבע. אך לשם כך צריך להצטרף לעמותה.
טלפנתי לחברי ובשרתי לו שאני מבקש להצטרף. הוא שמח והודיע לי על מועד הפגישה הבאה שתתקיים שוב בביתו.
בפגישה נוכחו כל החברים. א.ב. החולם, פתח בזה שהודעתי לו על רצוני להצטרף לחבורה ואחר-כך תאר במילים קצרות מי אני ומה אני. החברים שמחו לחבר החדש אך ו. ,הגרוש, אמר שכל החלטה צריכה להיקבע בהטלת קובייה. –" זה העיקרון שלנו" , אמר - " ואם נסטה ממנו בתחילת הדרך, מי יודע לאן זה יובילנו". לדבריו הייתה הסכמה כללית. מיד פינו את השולחן והביאו את הקובייה.
–" במקרה הזה אין צורך בקובייה, מתאימה יותר הטלת מטבע", אמר ידידי א.ב. והוציא מכיסו מטבע.
-" עץ – מתקבל, פלי – לא מתקבל", אמר והטיל את המטבע. הדבר היה מגוחך בעיני, אדם רוצה להצטרף לגוף חדש ובמקום הצבעה בעד ונגד - מטילים מטבע. מוזר.
המטבע נחת כשה"עץ" מופנה כלפי מעלה. - " מזל טוב , נתקבלת" אמר ידידי וחיש הכניס את המטבע לכיסו. חשדתי שזה מטבע מיוחד עם "עץ" משני הצדדים וללא כל "פלי". יתכן שזה מטבע למצבים מיוחדים, אך מצד שני אולי אני רק מדמיין דברים וסתם חושד בכשרים?
כל השאר ברכו אותי על קבלתי לחבורה ואני הצהרתי שאני שמח מאד להיות שותף במשימות של אלה השואפים להכניס איזון בטבע. כן אמרתי שאינני מעוניין להיות בצוות הניהולי, אך אשמח לקבל כל תפקיד שיטילו עלי. דברי נתקבלו בהסכמה.
אשתו של א.ב., ששמה ש., העירה שעתה הזמן לדווח על מה שקרה מאז הפגישה האחרונה.
ראשית, אמרה, שהיא מקבלת על עצמה להיות המזכירה של החבורה. ש. העידה על עצמה שלא מכבר הייתה מזכירה בכירה במשרד עורכי-דין ויש לה ניסיון רב בעניינים אלה. כולם הסכימו במנוד ראש והפעם ללא הטלת גורל.
היא הכינה סדר יום וקראה אותו לפנינו:
א. בחירת שם לעמותה (עמותה ללא כוונת רווח חייבת שיהיה לה שם).
ב. קביעת ממלאי תפקידים (מזכיר, גזבר, מבקר פנים וכו')
ג. קביעת כתובת או לפחות כתובת לדואר וכן מספר טלפון.
ד. שונות
החל ויכוח עניני. ג.ד. בעלה של הבנקאית, אמר שבנו, שהנו עורך דין, יהיה מוכן לטפל בענייני רישום העמותה. כן אמר שהבין שצריך להתקשר לחברת רואי-חשבון כדי שנהיה תחת פיקוח.
א.ב. , החולם, אמר שבקשר לכתובת , הוא מציע את כתובתו. אשתו של ג.ד. הבנקאית הציעה שנקרא לעמותה בשם זמני ואחר כך נפנה לקהל הרחב לבחירת שם קבוע. אני הצעתי את 'מ.ב.' כשם זמני והסברתי שהוא ראשי תיבות של 'משחקים באלוהים'. זה בעצם השם שאמר לי ידידי א.ב. בפגישתנו הראשונה. השם לא כל כך מצא חן בעיניהם. "מה, להתחרות באלוהים?". אז הצעתי – ע.מ. – עולם מאוזן. מישהו זרק –" אולי מע"מ, זה יותר טוב", וכולם צחקו. התחיל ויכוח קל סביב הנושא אך לא הייתה הצעה יותר טובה מ- ע.מ. והיא התקבלה. מאחר שהיה זה שם זמני- לא נערכה הגרלה. בהמשך הערב הוצעו בעלי התפקידים השונים. ג.ד. התנדב להיות הגזבר. ש. אשתו של א.ב., החולם,- התנדבה עוד קודם לכן להיות המזכירה. א.ב. עצמו התנדב להיות המבקר. לאחר מכן כל אחד העלה הצעות לסדר ולנוהל, כי כל אחד חשב שדבריו חשובים. לבסוף ניסחו את כל ההצעות בצורה מסודרת והחליטו להטיל גורל אם: - א. הכול יתקבל בבת אחת, או ב. יש להטיל גורל על כל סעיף בנפרד. א.ב. הוציא את המטבע שלו. הפעם אמר ש'פלי' יהיה החיובי, ז.א. אם יוצא פלי - מקבלים את כל ההצעות כמקשה אחת. הוא הטיל את המטבע וכולם התכופפו לראות את התוצאה. יצא 'פלי'. אמרתי לעצמי שכנראה חשדתי בכשרים.
כולם שמחו על התוצאה שחסכה זמן רב. השעה הייתה כבר מאוחרת וקבענו להיפגש בשבוע הבא , באותו מקום ובאותה שעה.
היומן
1.2.2002
יום היסטורי. בפגישה שנערכה היום, העמותה ע.מ. (עולם מאוזן) החלה לפעול. היום נשלחו מכתבי ההפתעה הראשונים.
הפעם אכנס לפירוט על מנת להראות איך השיטה עובדת.
וכך זה החל: הגזבר ג.ד. הודיע שבקופה 800 ₪. בסכום זה קנה תלושי קניה. הוא הציע שנשלח 40 מכתבי הפתעה עם 20 ₪ בכל אחד. אחר הציע שנשלח 20 מכתבים עם 40 ₪ בכל אחד. א.ב., החולם, טען ששני הסכומים מבזים. ג.ד. הגזבר אמר שעכשיו זו רק הרצה, וכדאי להתחיל אפילו בסכום יותר קטן בכל מכתב.
הוחלט להטיל קובייה בשיטה הבאה – אם יוצאים המספרים 1 או- 2, הסכום בכל מעטפה יהיה 20, 3 או-4 – הסכום יהיה 40 ₪ ואם התוצאה 5 או 6 – לא נשלח מעטפות ונדון שוב בעניין.
בסיכומו של דבר, לאחר כמה הטלות של הקובייה, סוכם לשלוח 10 מעטפות ובכל אחת תלושי קניה בסך 80 ₪. הובא ספר טלפונים לבחירת ברי המזל. הספר נפתח באקראי 10 פעמים, כשבכול פעם מישהו אחר מצביע בעיניים עצומות על אחת הכתובות. לאחר שהכתובת נרשמה על המעטפה , הכתובת לא נשמרה.
לכל מעטפה צורף מכתב המתאר מי אנחנו ומה מטרתנו וכן הסבר איך נבחרו המכותבים. הוספנו שבאמצעות ההפתעות שלנו אנו מנסים להעלות חיוך על הפנים ואם במקרה מישהו לא זקוק לכסף שבמעטפה – אנו מבקשים ממנו להחזירו לנו ואנו מצידנו נעבירו למישהו אחר. כמובן שנקבל בשמחה כל תרומה.
בסוף הערב הרמנו כוסות לחיים, לכבוד השקת הרעיון. צעד ראשון וקטן במסע הגדול.
10.2.2002
עברו כמה ימים מאז שנשלחו המכתבים הראשונים. נפגשנו במקום הרגיל לשמוע מה התגובות ולהחליט איך להמשיך הלאה. להפתעת כולם הגיעו 7 תגובות. א.ב. החזיק את המכתבים בידיו. ארבעה מכתבי תודה רגילים שהניח בצד ושלושה מכתבים מיוחדים שנופף בהם מעל לראשו. א.ב. החל לקרוא אותם אחד אחד:
המכתב הראשון היה כתוב בכתב יד וכולו רוגז:
לחבורת ע.מ. אין שלום,
לדעתי אתם חבורה של ליצנים מדושני עונג שלא יודעים איך להפיג את השעמום. במקום להתנדב לאחת העמותות העוסקות בחלוקת מזון לנזקקים או לעזור בבתי-חולים, אתם שולחים פיתיונות-כסף כדי לצוד אנשים תמימים ברשתכם. היום אתם שולחים להם כמה גרושים ומחר תתחילו לחלוב אותם. גם עניין ההגרלות ללא פיקוח מעלה ריח לא נעים. מי יתקע לידנו שאינכם שולחים מעטפות, שכאילו עלו בגורל, ישר לכתובותיכם? אצלכם הכול זה כסף, הגרלות, הימורים.
כתוב - המשכיל בעת ההיא יידום, אך אני לא אשתוק. אני אזהיר את כולם מפניכם. עוכרי ישראל המנסים "לאזן את הטבע".
ללא ברכה
אלמוני.
המכתב הבא הגיע ממישהו שטוען שהוא איש מדע:
לעמותת ע.מ. שלום,
קבלתי את המעטפה שלכם ובה סכום כסף ומנשר המסביר מי אתם ומה דרככם.
לא אדבר כאן על הכסף ועל כוונותיכם אלא על דבר שאני חושב שאני בקי בו – עריכת ניסויים. אתם טוענים שאין איזון בטבע, שהטבע אינו אקראי, שהוא מוטה לצד אחד. כן אתם אומרים שאתם מנסים לגרום להטיה נגדית של מה שאתם מכנים 'רע' על ידי הגרלות יזומות של 'טוב'. אתם מנסים לגרום למצב רוח יותר טוב באוכלוסיה. זה מובן לי. אתם בוודאי לא מתכוונים לשלוח מעטפות הפתעה לכל תושבי העולם ואפילו לא לכל תושבי הארץ. אתם בעצם עושים ניסוי בקנה מידה מוקטן. אבל הניסוי שלכם אינו אמין כי אין לכם קבוצת בקרה. איך תדעו אם הניסוי הצליח? אם החלטתם לשלוח x מעטפות הפתעה, לדעתי אתם צריכים לשלוח מספר זהה של מעטפות ריקות, ללא תלושי קניה, ולבחור את מקבליהן באותה שיטה. לאחר כחודש או חודשיים עליכם לראיין את כולם בקשר למצב רוחם ואז לראות אם הצלחתם.
נוסף לכך, ברגע שבחרתם להוציא כתובות באקראי מספר הטלפונים – כבר עשיתם הטיה של התוצאות. מה בקשר לכל אותם אנשים שאין להם טלפון? שאין להם "שורה" בספר הטלפונים? הם יצאו מהמשחק? ואיזה ספר טלפונים בחרתם? של גוש דן? ומה עם כל האזורים האחרים?
בקיצור אתם לא אמינים. ומי שלא אמין התוצאות של מעשיו אינן אמינות. אתם בתחילת הדרך, כפי שאתם כותבים ולכן אני מציע לכם : שימו נא לב להערותיי.
בתודה ובברכה
שאול ק.
המכתב השלישי הפיל את כולנו מהכיסאות. א.ב., החולם, קרא אותו לאט לאט:
המכתב נפתח בברכה רגילה והמשיך כך:
מצורפת בזה המחאה בנקאית על סך 5000 ₪. המחאה בנקאית ולא צ'יק מאחר שאני רוצה להישאר בעילום שם.
הרעיון שלכם בא לי בהפתעה. הגישה שלכם של שינוי "אי האיזון" ע"י צעדים קטנים, שברבות הזמן יתרבו ויגיעו לאנשים רבים – נראית נכונה. תמיד חשבתי שהמצב כיום גרוע ושבשלב ראשון צריך לשנות את ההרגשה של העם, לגרום לכמה שיותר אנשים לחייך ולשמוח, אך לא ידעתי איך. והנה סוף סוף נמצאו אנשים שהחליטו לעשות יחד משהו בכיוון זה ולא לשבת בבית ולקטר. אנשים שהחליטו להעלות את המורל בעם, בדרך משונה אולי. אך למרות זאת דרככם נראית לי ובעתיד אולי אצטרף אליכם.
הסיבה שאיני מגלה את שמי הנה שאינני רוצה שמישהו ירנן ויגיד שקניתי בכסף את מקומי בעמותה שלכם.
אני לא פריאר. לאחר שקבלתי את מכתבכם פניתי לרשם העמותות והתברר לי שאתם
אמנם בהליכי רישום. אז טלפנתי למספר הטלפון המופיע במכתבכם ונעניתי שזאת באמת העמותה ששלחה לי את מכתב ההפתעה. מתברר שאתם באמת קיימים. כל הכבוד.
הסכום ששלחתי הוא די גדול כי אני מבין שבתחילת הדרך דרושה זריקת עידוד רצינית. דרושה דחיפה כדי להתחיל לגלגל את העניין.
להתראות
שלכם
האלמוני.
כולם הוכו בתדהמה. חיוך עלה על פניהם וגלגלי מוחם החלו לפעול במחשבה מה לעשות עם הכסף הרב.
ג.ד., הגזבר, החזיר אותנו למציאות. - "רבותי" אמר –"עלינו לדון איך ומה משיבים לכותבי המכתבים". ה. האלמנה אמרה שהכותב הראשון הוא סתם נודניק ואין צורך לענות לו, ובעיקר משום שלא השאיר כתובת. ו., הגרוש, אמר שהכותב השני, החושב עצמו למדען, הוא קוץ בתחת. מאחד כזה קשה להיפטר. הוא מציע, שבמקום להילחם בו, יש לצרף אותו אלינו. א.ב. אמר שהרעיון נכון. יש לכתוב לו שקראנו את הערותיו ואנו מבקשים שיהיה לנו יועץ בענייני "הטלת גורל". ה. נזדעקה ושאלה האם נקבל עצות מחכם בלילה כזה? א.ב. ענה שנכתוב את המכתב אך נמשיך כרגיל. המכתב נועד רק לנטרל את הטרחן הזה.
בקשר למכתב השלישי, אין מה לעשות כי אין כתובת.- "נחכה להמחאה נוספת", אמרה ש. אשתו של א.ב. –"ונראה אולי ירשום בה את כתובתו".
9.3.2002
עבר כחודש מהרישום הקודם ביומן. בינתיים נתקיימו שלוש פגישות.
ל. , הבנקאית, אשתו של ג.ד. , הציעה שבכסף שנצטבר לא נשלח רק המחאות ותלושי קניה אלא נחשוב על משהו אחר, יותר רוחני. למשל כרטיסים לתיאטרון או לאופרה. ו. זרק – או למשחק כדורגל.
ה. האלמנה, אמרה שהיא מכירה אנשים מחוגי התיאטרון. יש לה רעיון איך להשיג כרטיסים בחצי מחיר. הוטלה הקובייה כדי לקבוע איזה סכום יוקדש לעניין. עם אישור של עד 2000 ₪ היא יצאה לדרכה.
ה. פנתה ישר לתיאטרון וותיק העורך סיורי הצגות ברחבי הארץ. היא התענינה מה מצב הבאים להצגות במקומות המרוחקים ונאמר לה שבמקום מסוים הקהל לא נענה להם והאולם תמיד נשאר חצי ריק. בו במקום הודיע ה. שהיא מוכנה לקנות את כל הכרטיסים שנותרו להם בתנאי שיורידו את המחיר לרבע. היא הסבירה להם שאם האולמות יהיו מלאים, הדבר יוודע בציבור וימשוך לתיאטרון צופים נוספים. אחרי משא ומתן ה. קנתה כרטיסים בשליש המחיר. היא חזרה עם חיוך ניצחון על פניה וכולם התיישבו להכין מעטפות הכוללות זוג כרטיסים בכל אחת ואחת. אחר כך שלפו את ספר הטלפונים של אותו איזור ובהגרלה העלו את הכתובות שאליהן תשלחנה ההפתעות.
זו הייתה פריצת דרך. אפשר לשלוח גם דברים אחרים מלבד כסף.
למרות הכול, בהטלת מטבע סוכם לשלוח גם מעטפות של 100 ₪ (בסכום של 2000 ₪) והפעם לפי ספר הטלפונים של אזור הדרום.
התנהל ויכוח רציני למי לפנות? האם להעלות בגורל חברות, עסקים וכו' שלהם כסף רב או להעלות בגורל אנשים רגילים? למצדדי החברות והעסקים הייתה טענה חזקה : הללו בוודאי לא זקוקים להפתעות של 100 ₪ ויש סיכוי רב שיחזירו את הכסף בלוית תרומה. אך הגורל רצה אחרת ובהטלת מטבע הצעתם נפלה.
למעטפות שנשלחו הפעם צורפה גם פניה לאנשים להציע שם מתאים לעמותה במקום
'ע.מ.' (עולם מאוזן).
5.6.2002
העניין בעמותה שלנו גובר. באחת הפגישות, הציעה אשתו של ג.ד., הבנקאית, להזמין עיתונאי לכתוב כתבה על עמותתנו ועל המסר שבפינו. בהטלת מטבע נתקבלה הסכמה לרעיון ועניין הזמנת העיתונאי הוטל עליה.
אנו פועלים כבר זמן מה. לאורך כל הזמן הזה מגיעים אלינו מכתבים מאנשים שונים. חלק מלווים בתרומות וחלק בקללות ונאצות. הגיעו גם טלפונים רבים המודים על ההפתעה וחלק אף מציעים רעיונות איך להמשיך בעניין. לקראת הפגישה עם העיתונאי נתבקשתי למיין את המכתבים לפי נושאים.
70% מאלה שקיבלו מעטפת הפתעה (ובה כסף או כרטיס להצגה) ענו בכתב או בטלפון. שעור די גבוה.
לגבי המכתבים - 50% היו מכתבי תודה. 20% הודו החזירו את הכסף ו- 25% החזירו את הכסף וצרפו תרומה. שאר חמשת האחוזים היו מכתבים שליליים. האשימו את העמותה שלנו בכל מיני האשמות. פגיעה בעמותות הצדקה, פגיעה במסורת ועוד. (במאמר מוסגר – אחד כתב לנו שלא המצאנו דבר. מנהג משלוח מנות נהוג בכל קהילות ישראל כבר דורות. אך אנו במצח נחושה מעוותים את העניין).
בסיכום כללי נראה שהתוצאה טובה מהמשוער.
בקשר לשם העמותה, התוצאה פחות טובה. הוצעו כל מיני שמות מוזרים כמו "ואהבת לרעך כמוך", "להיטיב עם העם" (כנראה איזה רוויזיוניסט) או- "אם אין אני לי – ע.מ. לי", ואף שם לא שבה את ליבנו.
העיתונאי הגיע וקיבל את החומר. אחר כך נכח באחת הפגישות וראה את "הגורל בפעולה". כן הציץ בפרוטוקולים של הישיבות ושוחח עם מבקר הפנים. היה זה עיתונאי של עיתון מקומי ששמח על ההזדמנות להתפרסם. לאחר כמה ימים הופיעה כתבה אוהדת אודותינו. שמנו התפרסם ברבים.
12.6.02
התחלתי להאמין בכוחה של העיתונות בהפצת ידיעות. מאז שהופיעה הכתבה על עמותת ע.מ. (עולם מאוזן) בעיתון המקומי, התחיל זרם של מכתבים וטלפונים להגיע אלינו. התרומות התרבו ועמן רבתה העבודה.
פעם אנשי הצוות הניהולי, ואני הנספח, השקענו ערב בשבוע לנושא, עתה ידינו עמוסות עבודה ולא היה לנו יום פנוי במשך השבוע. בישיבה האחרונה הוחלט על שני צעדים משמעותיים להקלת העומס: צעד ראשון - למצוא משרד מתאים. וצעד שני – לצרף מתנדבים לטפל במעטפות. ג.ד., הגזבר, המוכר היטב ברחבי העיר, פנה לארגון הגימלאים וביקש מהם להשתמש במשרדם (שקיבלו מהעירייה) פעם או פעמיים בשבוע. הם נענו בשמחה (נהיינו כבר מפורסמים) וכמה מהם הצטרפו לעמותה כמתנדבים.
בפגישה הערב הופיע בפנינו ש', העורך-דין הצעיר, בנו של ג.ד. , ומסר לנו שנרשמנו אצל רשם האגודות, אך אין ברירה , החוק דורש שיהיה גם מנהל בפועל. מיד הובאה הקובייה, על פיסת נייר נרשמו, לפי הסדר, שמות ששת חברי הצוות הניהולי ועורך הדין הטיל את הקובייה. צחוק הגורל (תרתי משמע) היה שה. האלמנה עלתה בגורל. בפגישה הראשונה שבה נכחתי, היא התנגדה נמרצות למנהל יחיד ודרשה צוות ניהולי. הפעם – שתקה. קיבלה את דין הקובייה. עורך הדין שאל אם מישהו מתנגד ואף אחד לא הרים את ידו. בפרוטוקול נרשם שהיא נבחרה למנהלת פה אחד.
כמנהלת מיד נכנסה במרץ לתפקידה. היא הודיעה על אסיפה כללית (הכוללת את הצוות הניהולי ואת כל המתנדבים) שתתקיים בשבוע הבא ושתדון במדיניות הכללית של ע.מ. היא הוסיפה שאם יש למישהו הצעות שימסור אותם לידיה בכתב.
