חזרה ליצירות
שירים

תמונה

liana | (27/12/2009 12:09) | 130 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
 
תמונה
 
 
באמצעות העכבר, עברה על אלבום התמונות במחשב. על תמונה אחת התעכבה גם הפעם ושקעה בהרהורים. הביטה אל התמונה, אל האיש שבתמונה, שפת הגוף שלו לא שידרה נינוחות.  מתבוננת לעומק הבחינה במבוכה שבו, כאילו התרעם על כך שמצלמים אותו. הוא לא היישיר מבט לתמונה. נבוך, הסיט מבטו לצד וכך נראה כאילו מביט הוא אל נקודה בתקרה. המשיכה להתבונן בפנים שפעם כה אהבה, זכרה את הפעם האחרונה שראתה אותו, גם בו עיקבות הזמן הותירו עקבות. ידעה שהתמונה אינה משקפת את המצב היום, שהתמונה 'צעירה' לפחות בעשור ואולי קצת יותר אבל בכל זאת, בכל פעם שהביטה בה, נזרקה באחת לאחור, זוכרת.
חזרה להביט בתמונה. "הוא כחוש כאן. צעיר יותר. אני זוכרת אותו יותר מלא."
 
לאחר כמה שנות פרידה, נפגשו בבית קפה. חיבוק חם ואחריו נפנו לשבת. כל הדרך אליו, עיגלה פינות, עקפה מהמורות, והלב שהיה כמו בית עם דלת עקורה, הלם בין צלעותיה. שניהם הזמינו 'הפוך'. ישבה מולו  נסערת וביישנית. לבה יצא אליו. בחנה אותו, את תווי פניו את העקבות שהזמן שהותיר בו. הבחינה במבוכתו.
 

מִי אַתָּה?  מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת
לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת?
וְעֵינַיִם אַךְ תַּמְתֵּנָּה רֶגַע
וְהִנֵה שָׁפְלוּ כְּבָר נְבוֹכוֹת. (רחל)

 
בעיניים לחות נגעה בריפרוף בפניו ומיד משכה את ידה. ואילם, הו כמה אילם היה הרגע.  ישבה  אובדת בין שתיקות ומבטים וישב הזמן ביניהם, שפוף תחת נטל הרגשות. דומה כי הכל מת מסביבה, היה רק הוא.
 
נגעה בתמונה על המסך, עברה באצבעה על מתאר פניו, על המצח, על העיניים, הלחיים, השפתיים, אל הידיים בשרוול המופשל. הביטה עמוק בעיניו מנסה למצוא את הזיק השובב שכה אהבה. הזיק לא היה שם.  הזיק היה מופיע רק כשהיו יחד כשדיברו, צחקו, שתקו או אהבו. חייכה אל עצמה כשזכרה את מבטו החם נח עליה ואת השתקפותה בעיניו. 
 
מֵעוֹלָם לֹא יָפִיתִי בְּעֵינַי
כְּמוֹ בְּאוֹתָם רְגָעִים
בָּהֵם רָאִיתִי אוֹתִי בְּעֵינֶיךָ
 
שוב נשענה לאחור. מעמיקה מבט אל תוך עצמה ואל הסתיו הסחוּף, שבחר להתגורר בה. "הוא לא באמת בחר," הרהרה. "אני נתתי לו, לסתיו, מקלט קבע." 
"זוֹֹ אֲנִי, הַנִּשְׁכַּחַת, אוֹבֶדֶת בֵּין שְׁתִיקוֹת."  מלמלה שורה מתוך שיר שכתבה.
 
חזיונות חרוכים כמו עלי שלכת, התעופפו מעל ראשה. מילותיו הצרובות בה, מאירות את חשכת החדר.  הכל חלף מול עיניה כמו תמונות מסרט וקולו החמים שכה הסעיר את נפשה וגופה כפס קול מלווה. 
 
"לעולם לא אבין." נאנחה וכיבתה את המחשב.
 
***
 
היי חברים שלי, מאחר והמוזה רחקה ממני, שלפתי מה'בויידם' סיפור, ולו רק כדי להראות לכם שאני עדיין חיה וקיימת :-)

תגובות

חזרה ליצירות