היי ממצב זאת אני שוב...

כתיבת ספר.

פרק 2.

אי שם בלונדון, טירת האימה של אנגליה נסגרה למבקרים.

במגדל הצפוני של הטירה ישב לו בהנאה ליד האח הבוערת איש נאה וגבוה, קראו לו ג'ון סמית.

מבחוץ ג'ון סמית היה חלומה של כל נערה יפה תואר, גבוה ,חכם,וג'לטמן אמיתי.

אבל מאחורי כל זה מסתתר אדם מרושע שיעשה הכול כדי להיות המלך הבא של אנגליה.

ג'ון סמית קרא להנאתו ספר כשפתאום נשמעה דפיקה על הדלת.

"יבוא."

"שלום הוד רוממותך מה שלומך היום?"

"תפסיק כבר עם כל השטויות שלך בזיל, מה באת להגיד לי תגיע כבר לנקודה העיקרית יצור שפל ועלוב נפש שכמותך."

"אממ... כן אדוני סליחה אדוני, סיפרו לי ממקורות מאוד מוסמכים שהנסיך אלכסנדר השלישי שוהה ברגעים אלה בישראל במקום שנקרא כפר בתיה. הוא גר שם בפנימייה יחד עם דיאנה."

"זה הכול בזיל?, בשביל זה הפרעת לי משרת קטן וחסר תועלת שכמותך?"

"לא הוד רוממותך אנחנו לא יודעים איזה פנימייה באותו האזור אבל אנחנו כן יודעים שיש לו חברה בשם ליטל ברוק."

"מה אתה אומר בזיל?, מה אתם יודעים עליה."

"לא הרבה בינתיים, אבל אנחנו כן יודעים שהיא בת 15 יש לה עיניים תכולות-ירוקות ושער שטאני ארוך, ושהיא באה במקור מארה"ב."

"אתם יודעים מאיפה?"

"כן מניו-יורק אבל לא יודעים מיקום מדויק, אבל אנחנו כן יודעים שיש לה פה בלונדון משפחה ברחוב מילל-בנק 14, שם המשפחה משפחת ברוק."

"הם אנגליים?"

"לא הם לא אנגליים הם אמריקאים האבא פה בשליחות, אנחנו נוכל לסחוט מהם עוד מידע בנוגע לליטל ברוק."

"יפה בזיל אתה סוף סוף מביא טיפה תועלת."

"כן אדוני תודה רבה אדוני."

"רק אל תצפה למחמאות האלה כל הזמן בסדר בזיל ועכשיו קח מיד את המכונית ותיסע לבקר את משפחת ברוק החביבה שלנו."

"כן אדוני שיהיה לך המשך יום מהנה אדוני."

"צא כבר בזיל ותפסיק להתחנף."

בזיל סגר לאט לאט את הדלת, ואחרי שהוא ווידא שהדלת נסגרה טוב התחיל לדבר אל עצמו,"למה אני עושה את זה? הרי אני מכיר את אלכסנדר הוא לא עשה שום דבר רע הוא ילד טוב, הילד סך הכול בן 15 והמטורף הזה עושה כבר את החיים קשים, אבל במחשבה שנייה אם אני אבגוד במטורף הזה אז הוא התנקם בקרוליינה היפה שלי."

בזיל הגיע לחדר הנשק הסודי של הטירה.

הוא פתח את הדלת והתחיל לארגן לעצמו דברים למשימה.

הוא לקח אקדח,ומסיכת גרב.

הוא נכנס למכונית התחיל לנסוע עד לרחוב מילל-בנק.

כשבזיל הגיע לרחוב הוא עצר לכמה רגעים הלביש את מסכת גרב לקח איתו את האקדח והתחיל להתקדם לכיוון הבית.

הוא צלצל בפעמון הדלת כמה פעמים וחיכה, אב המשפחה פתח.

בזיל הוציא את האקדח ואמר, "תביא לכאן את כל המשפחה שלך,נו מהר קדימה תקרא להם כבר."

"מרים, שרון, דיני באו הנה מהר בבקשה."

כל המשפחה באה, ובזיל איים אליהם באקדחו, " קדימה כולם לסלון תשתקו או שאני יורה בו."

הוא קירב את אקדחו אל גבו של אב המשפחה.

כשהם הגיעו לסלון ובזיל שיחרר את האבא וכיוון את האקדח לכיוון הילדים.

"עכשיו אני רוצה שתספרו לי הכול על ליטל ברוק."

"למה אתה רוצה לדעת עליה?"

"כי כרגע היא מאד חשובה לי, נו קדימה תשובות ומהר או שאני יורה בילד."

"טוב טוב רק אל תפגע במשפחתי."

"נו מהר אין לי הרבה זמן."

"ליטל גרה היום ברעננה ברחוב שוורץ 20 דירה 10, היא בת 15 והיה לה יומולדת לפני חודשיים, היא לומדת באמי"ת רננים והיא בכיתה ט' אני לא יודע באיזה כיתה, אממ...אמא שלה נפטרה ויש לה אח קטן בערך בגיל של דיני אממ... היא פעם אחת באה אלינו לבלות עם שלוש החברות שלה, אני חושב שקוראים להם בת-אל חדדטוב, הילה מודד, ומוריה קופפיר, אבא של ליטל יעקוב עובד באחים הישברג בהרצלייה פיתוח, הטלפון שלהם בבית הוא 7743656, ויש לה גם פלאפון שהמספר שלה הוא 054-7844123 וזהו זה כל מה שאני יודע עליה."

"זהו זה הכול?"

"כן זה הכול מבטיח לך."

"טוב מאוד אני הולך ומרגע שאני סוגר את הדלת אתם תספרו 10 שניות ואתם לא תדווחו למשטרה."

בזיל הלך וסגר את הדלת.

בני המשפחה המבוהלים עדיין היו בשוק ואותה שאלה למה הם כל-כך רצו לדעת על ליטל  הייתה עדיין במוחם.

אב המשפחה לא היסס ופנה ישר לטלפון כדי להתקשר לאחיו הקטן יעקוב.

הטלפון צלצל ואחרי כמה שניות נשמע קול מהצד השני של הטלפון.

"הלו מי זה?"

"יעקוב היי זה יצחק אתה חייב להקשיב לי טוב טוב הבנת?"

"כן מה קרה?"

"אתה חייב ללכת לדירה השכורה שלך לזמן מה?"

"בסדר אבל למה?"
"אני לא יודע בדיוק מי אבל אני חושב שמשהו מחפש את ליטל אתם חייבים לעזוב."

"טוב תודה יצחק אני חייב לך המון."

"זה בסדר אתה אחי הקטן אני אעשה הכול בשבילך."

כשהסתיימה השיחה יעקוב לקח את ליטל ואמר לה,"ליטל מחר כשאת הולכת לסמינריון אני רוצה שתפקחי עיניים ושאף פעם לא תהיי לבד הבנת אותי?"

"כן אבא."

"אני אדבר עם ההורים של בת-אל ואת תלכי לישון אצלה אחרי הסמינריון, ואז ביום שאחרי אני אבוא לאסוף אותך עם האוטו ."

"אוקי אבא אבל מה קרה?"

"ליטל אני לא אשקר לך ולכן אני אגיד לך את האמת."

"נו... אבא מה אתה מושך זמן אתה מלחיץ אותי."

"ליטל מישהו מחפש אותך ואנחנו לא יודעים מי זה ולכן אני אעביר עוד היום את הדברים שלנו לדירה השכורה. ולכן את צריכה לשים לב לכל דבר הבנת?"

"כן אבא."

ביום שישי אבא לקח אותי לבית ספר וחיכה איתי עד שבת-אל הגיעה.

כשסיפרתי לבת-אל את כל מה שקרה היא חשבה מה שאפשר לעשות ואז היא הציעה "אפשר לספר למזי היא בטוח תדע מה לעשות."

"לא בת-אל אי אפשר זה היה יכול להיות רעיון מעולה אבל היא לא נמצאת פה היום את לא זוכרת זה יום שישי אין היום בית ספר ואין היום סוכנות ואי אפשר להתקשר אליה כי יכול להיות שיצוטטו לנו."

"נכון את צודקת אז מה נעשה?"

"בואי נחכה להילה ולמוריה בטוח שיש להם רעיון."

חיכנו בערך כחמש דקות עד שמוריה והילה הגיעו.

כשסיפרנו להם גם הילה הציעה "אפשר לספר למזי".

ושוב הזכרתי את טענתי.

"אוף אני שונאת שזה קורה שאין לנו רעיונות אז מה נעשה?"

חשבנו ולא מצאנו פתרון עד שבת-אל אמרה " יש לי".

"יש לך מה?"

"יש לי רעיון אני גאונה יואו אין עלי."

"אז טוב גאונה מה הרעיון שלך?"

"מה אם דינה וגלית ברור שהם ידעו מה לעשות."

"כן זה רעיון טוב אך יש רק בעיה אחת קטנה איינשטיין?"

"כן ומה היא?"

"אוקי את רואה את גלית ואת דינה אוקי אז אני רוצה שתסתכלי טוב טוב אוקי ותגידי לי אם את רואה את הבעיה הקטנה שקוראים לה מרים רודן המחנכת שלי."

"אהה נכון אבל חשבתי גם על זה אל תשכחו שאמרתי שאני גאונה עולמית זה כזה ברור שחשבתי על העלוקה הזאת."

"בת-אל להזכירך העלוקה הזאת היא במקרה המחנכת שלי אני יודעת שהיא קרצייה אבל היא גם בן-אדם."

אני לא ידעתי למה אמרתי את זה, כי בדרך כלל אני זאת שמכנה את מרים רודן בשמות אבל פשוט לא יכולתי שלא להגן עליה במקרה הזה.

"טוב אני מצטערת סליחה."

"עזבי בת-אל אני לא יודעת מה עובר עלי, טוב נו מה התוכנית שלך להעיף את מרים רודן מגלית ודינה?"
"אוקי אז ככה לפי מה שאני חושבת מכיוון שגלית ודינה הם המחנכות שלי ושל מוריה ומרים רודן היא לא המחנכת שלנו אני לא חושבת שהיא תדאג לנו כל-כך אבל גלית ודינה יבואו מיד, אתן מבינות לאן אני חותרת? ליטל,מוריה,הילה, מישהו ?

"אני חושבת שאני יודעת תגידי לי אם זה נכון אוקי אז ככה, אני אשאר פה ואעכב את מרים רודן בזמן שאת ומוריה תלכו לבית מדרש וליטל מכיוון שהיא חברה שלכן תשחק את המלאכית שדואגת לחברות שלה ותלך להגיד לגלית ודינה שאתן לא מרגישות טוב נכון?"

"ניסוח מדויק ביותר תני כף."

הילה ובת-אל נתנו כף אחת לשנייה והתחלנו במשימה שיצרנו לעצמנו.

חיכיתי שבת-אל ומוריה לא יהיו בשדה הראיה שלי ואז צעקתי "המורה גלית המורה דינה בואו מהר בבקשה בת-אל ומוריה ממש לא מרגישות טוב אתן חייבות לבוא איתי מהר."

כשעלינו במדרגות שמתי לב שמרים רודן לא באה איתנו.

שמחתי זה הראה לי שהיא לא חושדת בנו או שפשוט לא אכפת לה, אז ככה שיכולתי להסביר לדינה ולגלית שזה בנוגע לסוכנות, טוב בערך.

כשהגענו לבית המדרש ראינו שבת-אל ומוריה היו שם בדיוק כמו שתכננו.

גלית פתחה את הדלת למעבדה וכולנו הלכנו למשרד של גלית.

המשרד של גלית לא היה כמו של מזי, כל המשרד היה מקושט בצבעים של אדום כתום ובורדו.

בצד היה שולחן נמוך ולידו שני פופים בצבע כתוב וצהוב.

דינה וגלית התיישבו על הפופים ואני בת-אל ומוריה התיישבנו על השטיח שהיה על הרצפה, ואז גלית אמרה "נו אז ספרו מה היה כל כך דחוף?"

"טוב אז ככה כשהגענו לפה ליטל סיפרה לנו על משהו חשוב שאני חושבת שכדי לכם לשמוע."

"נו אז ליטל ספרי כבר זה יראה חשוד אם אנחנו נתעכב הרבה זמן."

"טוב אז ככה אתמול בערב אבא שלי לקח אותי לצד ואמר לי שהוא חייב להגיד לי משהו..."

"זה הכול בגלל זה הבאת אותנו לכאן?"

"לא נו יש עוד תחכי בסבלנות."

"אוקי אז כמו שאמרתי קודם אבא שלי רצה ולהגיד לי משהו, והמשהו הזה היה שאיימו על דוד שלי ועל המשפחה שלו כדי לדעת פרטים עלי, אני בטוחה בכמעט 99% שהטרוריסטים שרוצים להרוג את אלכס יודעים על הקשר שלנו, מה נעשה?"

לרגע הייתה דממה ואז דינה אמרה "אוקי ליטל בסמינריון את לא זזה לא מבת-אל לא מהילה ולא ממוריה הבנת אותי?"

"כן המורה"

"אנחנו ננסה לשים עליך עין כמה שיותר."

באותו רגע חשבתי לעצמי מה זאת אומרת לשים עליך עין כמה שיותר. לא נו באמת, עכשיו הלכה לי הפרטיות אוף.

"כן המורה."

ופה גלית התערבה "ועכשיו מה נעשה עם המשפחה שלך? הם יכולים להיות בסכנה."

"זה בסדר אנחנו עוברים לגור בדירה השכורה שלנו סוף סוף היא מביאה תועלת במשהו."

"יופי טוב מאוד אתן ארבעתכן כן כולל הילה תפקחו עיניים ותודיעו לנו על כל דבר חשוב גם אם זה ידרוש דברים כמו להעיר אותנו באמצע השינה וכדומה, הבנתם?"
"כן המורה"
"עכשיו בואו."

כשחזרנו החוצה ראינו שכל השכבה כבר הגיעה אז עלינו לאוטובוסים.

אני ישבתי ליד הילה ושחזרתי לה את כל השיחה שהייתה לנו עם דינה וגלית, ובשאר הנסיעה  שרנו וצחקנו היה פשוט כיף שכמעט שכחתי מכל הבלגן הזה שיש עם אלכס ושאיימו על המשפחה שלי עד שירדנו מהאוטובוס ומוריה שאלה אותי אם הכול בסדר.

כולנו הלכנו לחדרים שלנו והתארגנו לכבוד שבת אחר כך הלכנו לתפילה לארוחה ולפעילות שלנו, אחרי זה אני ובת-אל קראנו למוריה ולרות העדפנו שלא ללכת לפעילות השכבתית.

אנחנו ידענו שרות יודעת לשמור סודות ולכן סיפרנו לה על הכול, כלומר על אלכס ועלי על הסוכנות לא השארנו אף סוד קטן אחד.

וכמובן שרות הגיבה בדיוק כמונו וחשבה שהשתבשה דעתנו עד שהארתי את כרטיס הביקור שלי כסוכנת חשאית מתלמדת.

המשכנו ללכת וראינו שם חבורה של כבערך ארבעה בנים הלכנו אליהם והתחלנו לדבר איתם.

ראיתי שבת-אל לא בדיוק נמצאת איתנו ועם הבנים אלא במקום אחר לגמרי אז אמרתי לה "בת-אל בואי רגע לצד."

"מה למה?"

"כי ככה."

הלכנו הצידה ושאלתי אותה "מי זה בת-אל?"

"מי זה מי ליטל תסבירי את עצמך."

"אני ראיתי אותך מסתכלת על הגבוה ההוא עם העיניים כחולות ירוקות ושיער השחור פחם."

"אהה אממ.. טוב הוא ניראה לי דווקא די נחמד והם גרים ברעננה אז חשבתי שאולי את יודעת ניתן לזה כזה סיכוי קטן לא?"

"הבנתי חכי פה בת-אל."

"לא ליטל מה את עושה נו לא."

"תסמכי עלי."

אני הלכתי אל חבורת הבנים וקראתי לזה שבת-אל פנטזה עליו ושאלתי אותו "מה השם שלך?"

"השם שלי הוא מקס מרצ'ין."

"אוקי מקס מרצ'ין מה דעתך על הנערה הזאת ששמה?"

אמרתי והצבעתי על בת-אל.

"היא נראת כמו מלאך שיורד מן השמיים וקולה הוא כמו צליל של נבל."

"תגיד אתה רוצה שאני אסדר לך משהו איתה?"

"וואי באמת את תעשי את זה אני ממש אודה לך אם כן."

"נו אז בוא כבר "

"בת-אל תכירי את מקס מרצ'ין"

"שלום."

"מקס תכיר את בת-אל חדדטוב."

"שלום גברתי היפיפייה."

השארתי אותם לבד והלכתי הסתובבתי אחורה וראיתי את בת-אל עושה לי פרצוף של חכי חכי אחר כך מה אני אעשה לך אבל אני ממש מודה לך.

צחקתי לעצמי והצטרפתי אל רות מוריה ואל שלושת הבנים הנותרים.

כשחזרתי אחד מהם שאל אם אני רוצה לבוא איתו לטיול קטן שכחתי לגמרי את ההבטחה שנתתי לדינה גלית ולאבא שלי.

"ליטל את יודעת את ממש מוצאת חן בעיניי."

"וואו חכה רגע אתה בקושי מכיר אותי איך אתה יודע את השם שלי?"

"את מכירה אותי טוב מאוד וגם אני מכיר אותך מעולה."

"אתה עובד עלי נכון?"

"זה אני ליטל ג'ושוע פרלין."

"ג'ושוע זה אתה ואוו כמה זמן לא ראיתי אותך מאז שעליתם לארץ ישראל ו... אתה לא יודע כמה היית חסר לי, את כל הסודות שספרתי לך התחלתי לכתוב ביומן."
"את יומן משום מה זה לא מסתדר לי כל-כך טוב, מתי את עלית לארץ ישראל?"

"בגיל 13 עליתי, אוף איתך למה לא יצרת איתי קשר אחרי שעזבתם הרגשתי בודדה."

"כי לא יכולתי את יודעת מה עשיתי לאבא שלי כדי שאני ישאיר בארה"ב, את צוחקת איתי לא רציתי לעזוב את ניו-יורק רציתי להשאיר קרוב אליך לחברים למשפחה פשוט לא רציתי לעזוב."

"תקשיבי כמו שאמרתי קודם ליטל כל השנים האלה אני אוהב אותך ורק שהתבגרתי טיפה הבנתי את זה, אז ליטל האם את רוצה להיות החברה הקבועה שלי."

"תקשיב ג'וש יש לי חבר אני מצטערת הוא פשוט לא בארץ כרגע, אבל אנחנו נשאיר ידידים טובים נכון?"

"כן ברור הבחור ההוא שהוא החבר שלך אז הוא מאוד בר מזל ואם הוא יעז לפגוע בך אני אטפל בו."

בדיוק שבאתי להגיד משהו מישהו קרא לי "ליטל אוף איתך איפה את קרצייה."

זה היה הקול של מוריה "אני פה מוריה מה את רוצה?"

"מה קרה לך השתגעת תגידי לי את שכחת את ההבטחה שנתת לדינה גלית ולאבא שלך תגידי מה עובר עליך את הפחדת אותי מוות יואו עכשיו תבואי איתי את לא זזה ממני."

"וואי מוריה אני מצטערת כל כך תסלחי לי בבקשה."

"נו יאללה בואי כבר אנחנו נחכה עד שבת-אל הפרינססה תואיל בטובה לבוא אלינו."

"טוב ג'ושוע אתה בא?"

"כן יאללה בואי."

 הלכנו למקום המפגש שלנו עם הבנים והצטרפנו אליהם ואל רות.

אחד הבנים הביא איתו קלפים אז ככה ששיחקנו יניב שעה שלמה עד שבת-אל סוף סוף נזכרה להגיע.

הלכנו לחדרים שלנו והבנים ליוו אותנו.

אני ובת-אל נפרדנו מהבנים והלכנו לחדר של בת-אל.

כשנכנסו אף אחד לא היה בחדר אז התיישבנו על אחת המיטות והתחלנו לדבר.

"נו בת-אל את מקס מרצ'ין דיברתם לפחות שעה שלמה מה כבר עשיתם?"

"טוב בואי אני אתחיל בזה שאני אגיד לך שאממ.. יש לי חבר שקוראים לו מקס מרצי'ן..."

"מה?"

"ועכשיו אני אגיד לך איך הכול קרה."

"נו אז למה את מחכה למען ה'?"

" טוב תערגי אני אספר. אז ככה אחרי שאת עזבת אותנו אז התחלנו להסתובב טיפה ואז הוא אמר לי "בת-אל את יודעת אני חושב שאני מאוהב."

באותו הרגע הייתי בהלם אני רציתי אותו לעצמי ועכשיו הוא מאוהב.

"מי זאת אותה הילדה המיוחדת?"

"היא מאוד מיוחדת כל פעם שאני מסתכל עליה זה כאילו מלאך יורד מן השמיים ויש של קול מהמם של כצליל של נבל.

"היא בטח ברת מזל אותה הנערה."

"ליטל את לא מבינה שאותה נערה גורמת לי פרפרים בבטן זה..."

"אני יודעת מי זאת,זאת מוריה נכון היא באמת ילדה נפלאה."

" לא בת-אל הנערה הזאת זאת את, את מלכת המלאכים את צריכה לגרש את הבנים עם מקל מרוב יופייך כולם עושים עליך פוזות כאילו את מצלמה,ואת לא רק מהממת מבחוץ את גם מהממת מבפנים."

ובאותו הרגע ליטל לא עברה לי אף מחשבה בראש אני פשוט ונשקתי אותו ולהגיד לך את האמת הוא מנשק מהמם.

וזה לא הכול אחרי זה הוא אמר לי " בת-אל אני יודע שזה טיפה מאוחר והנשיקה הייתה צריכה להיות אחרי זה אבל.."

ואז הוא כרע ברך כמו שמציעים נישואים ואמר " האם את בת-אל חדדטוב תסכימי להיות לי כחברה קבועה?"

קפצתי אליו וחבקתי אותו ואז הוא היה חייב להגיד "אז שנייה זאת תשובה חיובית?"

"תגיד מקס את חייב להרוס את הקטע? וכן זאת תשובה חיובית."

וזהו."

"טוב אממ... מה אני יכולה להגיד לך בת-אל, בואי נראה מזל טוב אהה והנשיקה אמורה להיות לפחות בדייט השלישי ולא לפני שהוא מציע חברות."

"אהה והזכרתי לך שמקס שלי מנשק מהמם?"

"אממ... כן אבל אני סוטרת אותך אלכס החתיך העולמי שלי מנשק פי אלף יותר ממקס שלך."

"איך את יודעת נישקת אותו?"

"לא אני פשוט יודעת וזהו."

"טוב נגיד אין לי כוח לוויכוח הזה, ואם כבר מדברים על אלכס מה קורה איתך ואיתו עבר בערך כבר חודשיים מאז שהוא עזב לאת יודעת לאן."

"להגיד את האמת אני כל הזמן מנסה לתפוס אותו בפלאפון וגם במסנג'ר והוא אף פעם לא עונה לי, יכול להיות שהוא שכח אותי או שיותר גרוע הוא כבר לא אוהב אותי?"

"מה את מדברת שטויות לי יש עדיין סיוטים ממך."

לקחתי את הכרית וזרקתי עליה "תשתקי בת"

"חחח, הנה האם זה יכול להיות, האם אני רואה חיוך על פניך?"

"בת אני לא אחזור על זה פעם שנייה תשתקי או שאני לא יודעת מה אני יעשה לך."

"אם את תעשי את מה שעשית לפדופיל ההוא במשימה שהיינו בניו אורלינס אז קדימה בואי אלי ניראה אותך."

"ראי הוזהרת בת אני עכשיו יורדת אליך."

באותו רגע מישהו דפק על הדלת.

ירדתי לבדוק מי זה ואלה היו ג'וש ומקס.

פתחתי את הדלת והם נכנסו מקס התיישב ליד בת-אל וג'וש לידי ואז אמרתי "מה אתם חושבים שאתם עושים פה.. דרך אגב מקס ובת-אל מזל טוב, אתם משוגעים אם יתפסו אותנו פה איתכם ישחטו אותנו."

מקס בא להגיד משהו אבל באותו הרגע דפקו על הדלת.

אמרנו לבנים להיכנס אל מתחת לאחת המיטות.

חיכנו שהם יכנסו ואת הרווח שבין המיטה לרצפה כיסינו עם שמיכה.

בת-אל קפצה לאחת המיטות ושיחקה את הילדה החולה.

פתחתי את הדלת והמורות דינה ומרים רודן היו שם.

"שלום המורה דינה שלום המורה מרים היכנסו בקשה מאוד קר בחוץ."

הם נכנסו וסגרו את הדלת ואני פתחתי את התיק של בת-אל כדי לחפש שם את הכדור אופטלגין כדי לתת לבת-אל שהייתה "חולה".

"בת-אל וליטל למה לא הייתם בפעילות השכבתית?"

"נכנסתי לאמבטיה וצעקתי להם משם "בת-אל לא הרגישה טוב אז נשארנו בחדר."

"למה ראינו לפה שני בנים שנכנסו לכאן."

יצאתי מהאמבטיה כשהגעתי אל בת-אל נתתי לה את הכדור והיא "בלעה" אותו.

"זה לא היה בנים זה היו רות ומוריה והם יצאו דרך החלון."

למה הם יצאו מהחלון כמו פורצות ולא יצאו מהדלת כמו בני אדם נורמאליים?"

באותו הרגע נתתי לבת-אל לשתות את המים והיא לקחה את הכוס והתחילה לשתות ואני אמרתי " המורה אני לא יודעת אם את מודעת שרק מבט אחד שלך יכול לגרום לבן- אדם להתקף לב, עכשיו אם היית תופסת את מוריה ואת רות הם היו חוטפות דום לב ומכיוון שהם רוצות עוד לחיות את כל החיים במלואם הם הלכו דרך החלון."

זהו זה כבר היה הקש ששבר את גב הגמל, מרים רודן האדימה כולה ודינה מהרה להרגיע את המצב.

"ליטל מה זה לא מדברים ככה למורה ובטח לא למחנכת שלך."

ידעתי שמה שאמרתי לא היה בסדר אז התחלתי להתנצל "המורה אני מצטערת הראש שלי היה במקום אחר אני צריכה ללכת לשטוף את הפה המלוכלך שלי במים ובסבון."

"גם אני מצטערת ליטל דינה סיפרה שבת-אל סיפרה לה שהחבר שלך עזב וגם כל הלחץ הזה שיש לך מהפרויקט ההוא, אני סולחת לך."

דינה אמרה משהו למרים רודן בשקט שאפילו אנחנו לא שמענו, ואז מרים רודן הלכה.

דינה הורידה את הנעלים שלה ועלתה על אחת מהמיטות (לא על המיטה שג'וש ומקס היו שם.).

לפתע שמעו את צחוקם של ג'וש ומקס והם יצאו מהמחבוא שלהם אני ובת-אל ניסנו לסמן להם שלא  אל תצאו לא.

ואז דינה אמרה "שלום לכם סוכנים מיוחדים מקס מרצ'ין וג'ושוע פרלין."

הבנים הסתובבו ונראו המומים "זאת את האם עינינו לא מטעות אותנו את דינה חבדד הסוכנת המפורסמת?"

עכשיו זה היה תורי ותורה של בת-אל להיות המומות "מפורסמת היא מה היא כבר יכולה לעשות?"

"זה לא הזמן עכשיו."

"בנים מה אתם חושבים שאתם עושים פה?"

"דינה תכירי את החברה הקבועה שלי בת-אל"

"תכירי את הידידה הטובה שלי מהגן חובה ליטל."

"טוב יש לי כמה דברים להגיד לכם תתיישבו."

התיישבנו מקס קרוב לבת-אל וג'וש קרוב אלי.

"תזוזו אחד מהשני."

ג'וש ומקס זזו טיפה.

"ועכשיו אפשר להתחיל אוקי יש לי כמה דברים להגיד לכם א. ליטל ובת-אל תגידו מה קרה לכם שכחתם שאסור לכן לטייל בחוץ במיוחד לא בלילה?"

"אנחנו מצטערות המורה אבל ליטל אי אפשר להחזיק אותה ככה בחדר אז הלכנו לשאוף אוויר צח."

"ב. ג'ושוע איך אתה מכיר את ליטל מהגן חובה עם היא רק עלתה לארץ ישראל בגיל 13?"

"אני וג'וש הכרנו מהגן חובה שבניו-יורק והוא גם היה שכן שלי והלכנו לאותו בית –ספר גם אבל בגיל 10 הוא עלה לארץ ישראל והיו נפגשנו שוב מזה 5 שנים."

"אוקי ג. ליטל אל אף שמה שאמרת למרים רודן היה מצחיק זה היה גם גס רוח ומעליב והיא עוד המחנכת שלך , ליטל נו באמת תתבגרי כבה את כבר בכיתה ט' את לא מסוגלת להבין שאם היא לא הייתה מרחמת עליך אז היא הייתה הולכת ביום ראשון למנהלת והמנהלת הייתה מוציאה אותך מהסוכנות?"

"אני יודעת אבל באמת את ראית את הפנים של בת-אל שהיא שמעה את מה שאמרתי למרים רודן היא כמעט השפריצה את כל המים שהיה לה בפה עליך."

"והפנים של מרים רודן איך היא האדימה ויצא עשן מהאוזניים נו המורה את לא מבינה שליטל לא עשתה את זה בכוונה תסלחי לה וחוץ מזה תודי שזה היה קורע מצחוק פשוט תודי."

כולנו התחלנו להיקרע מצחוק ודינה בכלל בכתה מרוב אושר.

 ~סוף פרק~

 קריאה נעימה להית' ממני ליטל...