דרכים משונות לאהוב. מונולוג. "כל הזכויות שמורות" למאירה תמיר.

"יש לו דרכים משונות לאמר לך שהוא אוהב"
שומעת את שלמה ארצי שר.
ו"כל שיר הרי הוא זכרון בלתי נימנע" אז ניזכרתי... והקלדתי...
כמעריצה של שלויימלה מימים ימימה, האמת, את השיר הזה אף פעם לא הבנתי, או יותר נכון לא רציתי להבין, האמת, שגם ממש ממש לא אהבתי.
איך גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת... למה דרך מרפסת?  למה? הוא לא יצא מהדלת?
"אל תהי כועסת
יש לו דרכים משונות לאמר לך שהוא אוהב"
גם לי היה פעם "גבר" שהולכתי אותו לאבדון דרך הדלת אומנם, אחרי שהוא התחיל לשיר לי את גבר הולך....... ואת הדרכים המשונות שהוא אוהב.
מה כל כך קשה להגיד שתי מילים פשוטות כמו "אני אוהב" אם אתה אוהב, כי הרי אם אתה באמת אוהב הדרך אל האושר הרבה יותר קצרה.
תאמינו לי הדרכים המשונות האלה יכולות להיות צרה אחת גדולה וצרורה.
למשל כשהיחסים ביננו היו כבר שניה לפני רעידת האדמה האחרונה אחרי שהייתי כבר מתוסכלת מהתנהגות שלא הולכת ביחד עם אהבה, כשלא היו מבטים בעניים שיכולים למשל להוות תחליף  למילות של אהבה, כשאף פעם לא הצלחתי לנהל דיאלוג אחד אמיתי,  כשהיינו יושבים כאילו לשיחה, כשהוא היה מדבר מתחילתה ועד סופה כשהיה שואל את השאלה ועונה את התשובה, מנגן לי על הרגשות על המצפון ועל הנשמה, מקיף את העולם בסיבוב של אלף מילים לדקה, וכל זה כדי שאבין בדרכו המשונה, איך פרידה תהיה בשבילי אסון גדול ונורא, כשהוא כל כך אוהב את עצמו וזה מספיק לשנינו ואפילו לעשרה ושאבין כבר לבד, ושבדרכו המשונה אני הולכת להפסיד אהבה גדולה, ובעיקר שאפסיק להיות טיפשה,  ועוד ועוד ועוד...  וכל זה בלי שאמר אפילו פעם אחת את ה"אני אוהב אותך"
אחר כך היה מרוצה מעצמו ומהשיחה ושר לי "אל תהיי כועסת  וכי יש לו דרכים משונות לאמר לה שהוא אוהב".
ואז בא היום.
שלחתי אותו לאבדון דרך הכניסה הראשית, דרך הדלת, אחרי ששפכתי עליו  בוץ ורפש שנידבק בו  ובעקביו עד סוף ימיו,
ואמרתי "עכשיו אני ממש כועסת ושלי אין דרכים משונות רק דרך אחת פשוטה לאמר לו
"אני לא אוהבת אותך יותר! מעכשיו, אל תהיה כועס כי ממך לי נישבר,   עכשיו באמת זה ניגמר, יצאתם לי שניכם מהאף".