רק שנינו

רַק שְׁנֵינוּ   /  נעמי רוזנברג

 אֲנָשִׁים רַבִּים בָּרְחוֹב

בָּרְחוֹב אֲנָשִׁים רַבִּים,

אַךְ רַק שְׁנֵינוּ שָׁמַעְנוּ בְּרוּרוֹת

אֶת הַמַּנְגִינָה הַזֹּאת.

אֲנָשִׁים רַבִּים הִקְשִׁיבוּ

הֶאֱזִינוּ כֹּה מִשְׁתָּאִים,

רַק לָנּו, יַקִּיר, רַק לָנּו

בְּרֶנֶן דִּנְדְּנוּ עִנְבָּלִים.

אֲנָשִׁים רַבִּים רָחֲשׁוּ

רַבּוֹת מִלְמְלוּ שִׂפְתֵיהֶם,

רַק שְׁנֵינוּ, אַתָּה וַאֲנִי

מָצָאנוּ אֶת הַמִּלִּים.

אֲנָשִׁים רַבִּים דִּפְדְּפוּ

בִּסְפָרִים חִפְּשׂוּ מַטְמוֹנִים,

רַק שְׁנֵינוּ, אָהוּב, קָרָאנוּ

קָרָאנוּ אֶת שִׁיר הַשִּׁירִים.