חזרה ליצירות
שירים

החלילית של לילית בת ח'ליל הנגר

דגה | (09/02/2010 10:44) | 61 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
**בהשראת "התזמורת דרך המילים"/יהודה ארדיטי/הודעות
 
החלילית של לילית בת ח'ליל הנגר
 
ח'ליל הנגר היה עניו וחי בכפר קטן.
גורלו עליו לא שפר וגידל את בתו, לילית, לבד. מבודד מהבריות.
לילית היתה ילדה שקטה-שקטה, שמנה ומכוערת עוד מינקותה, איש לא התקרב אליה, רק ח'ליל, אביה דאג לכל מחסורה.
משהגיעה לפירקה חשב בדאגה: מי יקחה לאישה, מי יעמוד לצידה...וח'ליל כבר לא צעיר, אין בו עוד הכוחות, להיות לה אב ואם, להיות לה לפֶה.
כי בנוסף לכל...לילית אילמת.
 
החרש-עץ חכך במוחו עד נפלה כארזים, עבת-כרס כבבת-עינו, המחשבה:
רק אמן כמותו, היודע לגלף ולהקציע, גם יידע ליצר כלי-נגינה, שיועיל וינעים לילותיה האבודים...
ועוד בצעירותה, כמתנת יום הולדתה הכין את החלילית.
במהרה למדה להוציא ממנה צלילים ב-דו רה מי פה סול לה סי דו. ויצרה מנגינות שובות כל אוזן להקשיב, לערוב...לנהי החלילית, לבכי ח'ליל עד התמלא הנהר על גדותיו...ודייג ותיק, מחוסַר אוויר הושלך לגדה, בסמוך לבית ח'ליל הנגר במפתיע.
סירתו התפרקה מטלטלות הסער. תהה, לא ידע :הנהר סמבטיון נקרא.
מעולם לא פגש בנהר שכזה...
אבל, חלילית ידעה...היא חוללה הפלאים, שהדייג יהיה ללילית בן-זוג מתאים.
 
הדייג חי בגפו, בבקתה עזובה ביער. ואת לילותיו היתה מנעימה, החלילית של לילית.
רחוקים הצלילים נוגים ונוגעים...כל לילה לפני שנעצמו עיניו, שלח משאלה למלאכיו: "לוּ יכולתי לשפוך את לבי..."
ולא כל כך מהר נתמלאה משאלתו, אולי, עברו 20 שנה כבערבה צחיחה...
בכל זאת, היתה התלבטות שם, למעלה : עד כמה כלי-נגינה נוטל חלק בחיים ?!
בסיפור הזה, היתה זאת החלילית.
לכל אחד יש כלי- נגינה שמנגן את ליבו...
ויש גם את הדרבוקה..זה כבר סיפור אחר :-)))
 
כל הזכויות שמורות !

תגובות

חזרה ליצירות