ויהי היום ובעץ האורן שבסמוך לבית משפחת דמארי עמד קן גדול של עורבים שחורים. והיה זה המשכן שבנה העורב קישקישקריה לבת זוגתו פושקנצא שנשתדכה לו בשידוך ספיישל מאת הרב הזקן זכריה עורקבי שהיה מפתת להם פיתי קובנה שנותרו מיום שבת. ושמח הלה בפיתי הקובנה שהיה מפתת לו ועשה לאל ידו על מנת לסייע לו. ופעם אחת גמל בידו לעת באו שודדים ורצו לשדוד את ארנקו. או אז צלל עליהם קישקישקריה ובקול צרחה גדול הבריחם והותיר את הרב עורקבי שלם בכיסו ובנפשו.
ולבני דמארי הייתה כבשה שחורה משחוריה, בן מכרוע ועלוב ופושע ערס חרמן חרמנא ליצלן בשם הארי וכשהיה הלה רואה את העורב קישקישקריה היה פשוט פושט ידיו ומקלל אותו. יום אחד עלתה חמתו של קישקישקריה והטיל חבילתו עליו וליכלכהו נפש במיני שחורין ואפורין והארי המזוהם התחרפן לאללה שנאמר "חורפך ואמתך ביד לשונך" והיה ממתין ליום שבו יוכל ליטול נקמתו מאת אותו עורב שחור ומכוער.
והנה יום אחד בא הרב עורקבי לפני הקן של קישקישקריה כשהוא הולך בצעדים מאוד איטיים ובידו כלוב גדול וצעק לעבר קישקישקריה:
"יא עורב יא איבן עורב. הבאתי לך בת זוג משורש נשמתך..."
והנה קפצצה מתוך הכלוב עורבת חביבה למדי ושמה פושקנצא ומיד ראתה את הקן ומכיוון שלא ידעה לעוף והייתה רוב שנותיה בשבי צער הבעלי חיים וכשיצאה מן הכלוב עשתה דרכה טיפין טיפין אל המקום הגבוה בו חיכה לה קישקישקריה שזה מכבר איווה לו בת עורב להביא עימה צאצאים.
אך לא לעולם והנה הארי דמארי ארב לעורב והנה נזדמנה לידו שעת כושר וראה את פושקנצא מדדה אל עבר העץ ומיד זינק עליה וחטפה אל כלוב ושם את כלובה במחסן שליד הבית שלו והיה נותן בפיה מים לחץ ולחם צר.
וקישקישקריה ראה כל זאת וליבו נשבר והתחרפן על הארי ולא ידע את נפשו מרוב בעסה והיה מעקב אחר מושי ורואה תנועותיו. ויהי היום והארי נכנס לחנות תכשיטים ושם נפשו להסתכן ושלה מאת דוכן המחוכר שרשרת יהלומים יקרה מיוקר. וראה זאת קישקישקריה שחג מעל שמי החנות ומיד צלל אל החנות ונקר את ידו והתכשיט נפל והארי נתפס והובל אל בית האסורים כשהוא צועק אל עבר קישקישקריה:
"יא עורב אידיוט, יש לי את המפתח של המחסן. בחיים לא אתן לך אותו ולא תזכה לראות את העורבת שלך..."
ובאמת לא ידע את נפשו ועף והתעופף בקריזה גדולה ובבעסה לא קטנה ממרכז העיר אל השכונה אל ביתו של הרב עורקבי מיטיבו וידידו ודפק במקורו על השימשה פעמיים והרב עורקבי שהיה מחזן גת וקורא בספר הדיוואן לרבי שלם שבזי נתעורר מהגיגיו וראה את העורב ולא ידע שפתו אך פתח החלון. והעורב קישקישקריה נחת על זרועו ואמר "קרע קרע קרע...."
"מה קרע לך?" שאל עורקבי
העורב הביט בו ומיד התעופף במעוף של הילוך ראשון כשעורקבי בעקבותיו והגיעו המחסנה של דמארי ושם הייתה כלואה פושקנצא המסכנה. ולרב עורקבי שהיה זקן ולקח כדורים והיה כפי שנאמר לולב, לא היה כוח ולא ידע מה לעשות ואמר:
"אוההה כבר אין לי כוחחחח. מי יעזרני. קרע רוע גזר דיננו."
ובדיוק שאמר מי יעזרני הופיע מאי שם עזרי פתחי וראה את הרב ובמקרה לא ראה אותו מאז הבר מצווה ונחפז אליו ונכנס החצרה נרגש ונרעד ואמר:
"רבינו הקדוש, כבר שנים לא ראיתיך."
ולאחר כמה דקות בעט עזרי בדלת של המחסן שלא רצתה להיפתח וברוב תסכולו אמר:
"לך אין כוח וגם לי אין כוח, אז צריך קצת שכל במוח."
וקישקישקריה נזכר בידידו אלבז העכבר האפור שהייתה לו מחילה מתחת לבית של מגרפטה והלה טס לשם והטיס אותו ספיישל ובעקבותיו באו עוד עורבים שהטיסו גדוד של חמישים עכברים וכל מה שעשו היה לכרסם את הסורגים של המחסן. ולאחר כמה דקות צלחה משימתם ואז עברו לכלוב של פושקנצא ופשוט גילחו אותו ואז יצאה משם והחלה את מעופה לכיוונו של קישקישקריה. והעכברים שמחו והחלו את ריקודם זנב אל זנב
אלא שאז בדיוק הופיע מעבר לשער הארי דמארי כשהוא הולך בבטחה לכיוון דלת המחסן ומצביע על עזרי ועל הרב עורקבי:
"יא ממזרים, אתם פורצים לבית של אדם ישר?, גונבים את עורבת המחמד שלו?"
"יואו, חשבתי אתה בכלא." אמר הרב עורקבי ועזרי הפחדן תפס רגליים קרות וברח משם.
"יש מצב של שחרור בערבות..." השיב ושלח ידו לתפוס ברב עורקבי.
ואז נכנס קישקישקריה לפעולה וזינק על מושי וניקר אותו בראש וההוא גברא שלא היה אלא פחדן עלוב נפל מחוסר הכרה וכל החבורה נסה על נפשה ומאז אותו היום העתיק קישקישקריה את קינו לברוש שמעל ביתו של הרב עורקבי ושם חיו הוא ופושקנצא באושר ובעושר עד עצם היום הזה.
