טוב למות בעד עצמנו

טוב למות בעד עצמנו

היֹה היה צעיר שרצה לזכות

בידה של עלמה חסודה,

אך אביה לא רצה להשיא

את העלמה לדלפון

על כן החליט להעמידו בניסיון

ולבחון אם הצעיר יכול להשיג עבודה.

נתן לו האב חמור ושקל כסף

ואמר לו להגיע  ליעד מרוחק,

להתבסס כלכלית  ולבנות את עצמו

ובתוך ליבו גיחך ושׂחק.

כעבור שנים ספורות

שמע האב על מקום קדוש

שאליו כולם עולים לרגל,

נושאים תפילה אשר מתגשמת

לאחר תשלום והקרבת עגל.

בידו האחת אחז בקורבן המיועד

ובשנייה  את בתו הרווקה המזדקנת,

ואמר לה, בואי בתי

נשתטח על הקבר הקדוש

שם תבורכי ולא תהיי עוד נרגנת.

נסעו והלכו ועמדו בתלאות הדרך

עד שראו תור ארוך כורע ברך.

ברקע היה מבנה מפואר

ואיש בבגדי יקר ופרצוף מוכר.

ניגש האב ושאל את האיש

מהיכן מכירו,

ענה, אינך מזהה אותי, אני זה

ששלחת לנכר להתעשר

ולתהות על קנקנו.

וכיצד עשית זאת שאל האב בקול נדהם,

ימים ספורים לאחר יציאתי

החמור הלך לעולמו,

הצבתי אבן דרך לזכר עמלו,

ישבתי לפוש תוהה איך אמשיך בלעדיו

ונזכרתי בסיפורה של רחב.

ומה לרחב ולחמור? שאל הקשיש,

השיב הצעיר:

הן כידוע גם בחייה השתטחו עליה

ואף נתנו לה בקשיש

אז מדוע שלא ייעשה כן גם לחמורי המקשיש?

שמח הקשיש ונתן את בתו לצעיר העשיר

שבעבר היה סתם פועל,

ונשא תודתו השמיימה

שלציונה בתו בא סוף-סוף הבועל.