לזכור ולא לשכוח.

אירופה שוכחת את עצמה...

פריז בוערת, לונדון בוערת, ברלין, בריסל, מאלמו.
מכוניות עולות באש, חנויות נבזזות,
בתי כנסת צריכים שמירה כמו מבצרים.
אומרים לנו שזו מחאה. שזה תסכול. שזה עוני,
זו לא מחאה...זו הכרזת כוונות...

לא מדובר באמונה פרטית של אדם המתפלל בביתו.
מדובר באסלאם פוליטי שהתבסס בלב אירופה,
תנועה תובענית שלא מבקשת מקום בתוך התרבות האירופית,
אלא מבקשת לשנות אותה.

ומול הקול הזה, מנהיגי אירופה לא עונים בקול של מנהיגות,
אלא בקולות לחישה ופחד.

ולכן הם מקריבים את ישראל.

ראש ממשלת ספרד פדרו סאנצ'ס צועד יד ביד עם אבו מאזן,
מכריז על חרם נשק, ומטיח בנו את עלילת הדם של רצח עם.
לא מתוך אהבה, אלא מתוך תקווה נואשת לקנות שקט ברחובותיו...

אבל מי שמוכר את האמת כדי לקנות שקט,
מאבד בסוף גם את האמת וגם את השקט.

הדם הזורם בעורקנו זוכר את השואה  

גירוש ספרד 1492 ואת האינקוויזיציה...
שרדנו אז, נשרוד גם עכשיו.
אבל הפעמונים שמצלצלים היום לא מצלצלים רק לנו.
הם מצלצלים לכם, מנהיגי אירופה.

השאלה כבר אינה אם אירופה תתעורר.
השאלה היא אם תתעורר בזמן.

דן יעקבי.