להיטי זהב- יהורם גאון

קניתי קלטת של שירי יהורם גאון, "להיטי זהב" שמה. זה היה כמדומני בסוף שנת 90 לפני גיוסי לצבא. על הקלטת נראה יהורם חבוש בכובע דייגים כזה... ובקלטת שירים כמו "כל הכבוד" "מעל פסגת הר הצופים" "המלך נמרוד" ועוד כמה בודדים. מעניין כי בערך באותה תקופה יצא אלבום "אני עושה לי מנגינות" ובו אוסף נרחב יותר של שירים כמו "שיר החובש" ו"אני עושה לי מנגינות".

ולי היה בן דוד, שמו לצורך העניין יהיה שוקי, שוקי הנ"ז היה מגיע אל ביתי ומתעניין באוסף הקלטות שלי ותחביב היה בידו של שוקי, אם היה שומע ברדיו שיר יפה, היה מיד דוחף קלטת (לא משנה איזו) ומקליט את השיר. כמו כן הספיק לשבור טייפים רבים כיוון שאהב להתעסק בתכולתם ואהב לבדוק איך הם בנויים. זה היה טיבו.
יום אחד בא ושמע את שירי הקלטת של גאון והתרשם, אך לא הקליט עליה...

מששבתי מן הטירונות ראיתי כי הקלטת נעלמה לה במשק כנף קל. אמרתי בלבי כי כשאהיה בתחנה המרכזית בתל אביב אקנה את הקלטת המשודרגת יותר "אני עושה לי מנגינות"
המוכר (לא חשוב מאיזו עדה) עמד בפתח המקום כמו בעל מקצוע מפוקפק התר אחר לקוחות, קירח וגורמט זהב על צווארו. קולו של שיר דיכאון עמד באוויר. נכנסתי אל החנות, תחבתי בידו שטר בן עשרים שקלים.
"יהורם גאון להיטי זהב" ביקשתי בקול נמוך.
"יהורם גאון וזהבה (בן) יעלה לך חמישים." אמר ומיד דחף את השטר אל תיבת הכסף.

"ג'ובניק?" אמר כשראה את תג יחידתי. הוא הגביר את הווליום של השיר הדכאוני וקיפצץ לו בעליצות. מול כל העולם ואחותו שהולכים בדרכם אל הרציפים.

"אתם החיילים אוהבים לשמוע את יהורם גאון" אמרה

"משהו כזה" סיננתי.

כשהכנסתי אותה לטייפ גיליתי כי מדובר בקלטת הישנה יותר "להיטי זהב" נאנחתי ודחפתי אותה למגירת הקלטות.

לאחר כמה שנים כשביקרתי בביתו של שוקי, ראיתי ומבין אלפי קלטותיו ודיסקיו (שבינתיים נכנסו לשימוש) מבצבצת לה קלטת מוכרת. הרמתי אותה- הייתה זו הקלטת שחשבתי כי אבדה לי. הכנסתי אותה לטייפ ואבוי – שיריו היפים נמחקו ונתפסו על ידי כל מיני קישקושים ובירבושים מן הרדיו.

להבא כשפניתי לחנות כלשהיא בתחנה המרכזית הישנה הקפדתי לשלם רק לאחר שקיבלתי את הסחורה