שרית נרגשת,
היום היא עומדת לפגוש את עידו בפעם הראשונה.
השמחה כפולה ומכופלת, היות שלא היה לה חבר אף פעם והסבירות לכך שעידו עתיד להיות בן זוגה הראשון גבוהה, אפילו מאד.
את עידו הכירה דרך חברתה הטובה סמדר.
סמדר ועידו מכירים כבר שנים, ההורים של שניהם חברים והם מתרועעים בצוותא לעתים תכופות.
לסמדר יש חבר מזה שנה וחצי והיא הציעה להכיר לה את עידו כי לדעתה הם מתאימים אחד לשנייה כזוג יונים.
שרית נלחצה תחילה, אך כשדיברה עם עידו בטלפון הוא היה מנומס ולבבי כל כך שהיא הסכימה לפגישה בזוגות.
כל היום מדדה שמלות, אחותה הבכירה, יסמין, יעצה לה ללבוש שמלה, משום שזו הדרך המוצלחת ביותר להרשים בחור לדבריה.
יסמין בת 19, גדולה משרית בשלוש שנים. היא פיקחית ומנוסה יותר ממנה כי יש לה חבר כבר שנתיים והם עדיין נראים ונשמעים מאוהבים.
שרית נוהגת להתייעץ עמה כמעט בכל נושא שהוא והעצות שהיא מקבלת מעולם לא הזיקו, לרוב אפילו התגלו כמועילות.
לאחר שבחרה בשעה טובה בשמלה אדומה ונעלי עקב שחורות, נותר לה לסדר את שיערה ולהתאפר.
היא אינה מתאפרת בחיי היום יום אך היום היא חפצה להיראות במיטבה. כמובן שהאיפור יהיה עדין כי איפור כבד עלול להיראות זול עם השמלה האדומה(עצה נוספת מיסמין).
שרית ניגשה למלאכה ומשסיימה ביקשה מאמה רשות לענוד אחת מן השרשראות שלה.
אמה אמרה לה שהיא יכולה לבחור לה אחת מתוך קופסת התכשיטים שבחדרה.
היא פתחה את הקופסה ולפתע צנחה ארצה פיסת נייר מקופלת ומבושמת שעוררה את סקרנותה.
שרית פתחה אותה ונדהמה. היה זה מכתב, ולא סתם מכתב, מכתב אהבה סוער במיוחד שהכיל בתוכו תיאורים מיניים לרוב והוא לא היה מאביה שלמה, אלא מאדם בשם ליאור.
אמה סיפרה תמיד שאביה היה אהבתה הראשונה והיחידה
ואף הוסיפה פעם, כששוחחה איתה לראשונה בנושא מין, שמעולם לא שכבה עם אף גבר מלבד אביה.
התיאורים שבהם השתמש ליאור הלזה הצביעו על היכרות עמוקה עם "קימורי ירכיה", חזה של אמה והשתוקקות "לדעת שוב את גופה", בין שאר דברי הקבס.
את המכתב חתם ב"ניפגש במקום הקבוע, יש לי משהו חשוב לומר לך".
שרית שכחה מעניין השרשרת ויצאה נסערת מהחדר.
היא נכנסה לחדרה של יסמין, סגרה את הדלת וסיפרה לה חרש על מה שראתה.
יסמין נדהמה גם כן מהגילוי והירהרה דקות ארוכות בינה לבין עצמה בטרם הגיעה למסקנה שהן חייבות לספר על כך לאביהן, אחרת השקר או אי אמירת האמת לא ירפו מהן לעולם.
יסמין החליטה להתקשר לאביהן ולומר לו שעליהן לדבר איתו ביחידות בעניין חשוב ובכל מקרה, לא לספר לו על כך בטלפון.
היא חייגה למכשיר הסלולרי שלו ונצמדה לתכנית, אולם הוא חש מייד בקולה הרועד ודחק בה לספר לו
מה קרה. רק אמרה לו שישתדל למהר והוא השיב שהוא כבר עושה דרכו חזרה מהעבודה. בקושי רב היא עצרה את דמעותיה במשך השיחה ומייד משניתקה התייפחה בבכי.
אימן שמעה את הבכי וניגשה לחדרן. לאחר שנקשה כחמש פעמים בדלת, הואילה שרית לפתוח.
ויסמין צעקה עליה שהיא מתביישת בה ושהיא צריכה להתבייש בעצמה על שהיא בוגדת באביהן. האם נראתה חסרת אונים וכששרית סיפרה לה שקראה את המכתב שהסתירה מפני המשפחה בקופסת התכשיטים שבחדרה, היתה תגובתה:.
"אוי, טיפשה שכמותי! שכחתי ממנה לגמרי, זה היה כל כך מזמן..." .
"האמת היא שאני חייבת לשתיכן התנצלות כי לא הייתי כנה איתכן לחלוטין, אך מעולם לא העלתי בדעתי לבגוד באביכן.
אני וליאור יצאנו במשך חודשיים כשהייתי בערך בת גילך, שרית.
שכבתי איתו פעם אחת ודי מהר הצטערתי על כך, גם בגלל גילי הצעיר וגם כי הוא פיתח אובססיה אלי.
אביכן היה ונשאר הגבר היחידי שאהבתי בחיי, בסך הכל רציתי לשמש לשתיכן דוגמה טובה, לכן לא סיפרתי שהניסיון המיני הראשון שלי היה בגיל 16. אולי היה עלי לספר את כל האמת, אתן הרי מספיק בוגרות ונבונות כדי לא לחזור על הטעויות שלי..."
יסמין שתקה לרגע קט ואז שאלה "אם כך, מדוע הסתרת מאבא את המכתב?"
"המכתב הוא לא סתם מכתב, באותו היום נפגשתי עם ליאור והוא ביקש לשאת אותי לאשה. אני סירבתי להצעתו אך שמרתי את המכתב כי הייתה לו חשיבות סמלית עבורי... אביך יודע שיצאתי עם בחור בשם ליאור שהיה אובססיבי, הוא אפילו קרא את המכתב.
הוא רצה שאשליך אותו לפח האשפה כי אין בו צורך,
אבל אני רציתי לשמור אותו למזכרת אז שמתי אותו בקופסת התכשיטים".
הבנות נרגעו ושרית שהביטה בשעונה לפתע נלחצה, עליה להיות בעוד כמה דקות בחוץ!!!
כשיצאה מן החדר שמעה נקישות חזקות בדלת הכניסה לבית. אולי הגיע אביה מהעבודה, חשבה.
היא פתחה את הדלת וראתה שוטר ושוטרת בפתח, הם ביקשו לשוחח עם אמה ביחידות.
שרית חששה למראה שני השוטרים וקראה לאמה מן החדר,
בזמן ששוחחו, חזרה לקופסת התכשיטים ובחרה שרשרת עדינה עם תליון בצורת לב.
לפתע שמעה את אמה זועקת זעקת אימה שהקפיאה את דמה ואת השוטרת מבקשת במכשיר הקשר שיזמינו מד"א למקום כי הרעיה התעלפה.
היא הבינה שמשהו רע קרה לאבא שלה.
היא מיהרה לסלון וראתה את השוטר אוחז באמה המעולפת ומניח אותה בקושי רב, כשהיא חסרת הכרה, על הספה. יסמין שמעה אף היא את זעקת האם מחדרה והצטרפה במהירות לזירת ההתרחשות.
לרגע קפאה על מקומה אך חיש התעשתה והביאה כלי עם מים מהמטבח, היא רחצה את פניה של האם וכשלא ראתה תגובה מצידה, נלחצה והחלה לנער אותה בכתפיה כשהיא קוראת כל העת: "אמא, תתעוררי, בבקשה!".
האם פקחה את עיניה שהתגלגלו בחוסר התמצאות ואז הגיע גם צוות של מד"א אל הבית.
השוטרת שאלה את יסמין אם גילה מעל 18 וכשנענתה בחיוב אמרה שזה הליך לא מקובל אך בהתחשב בנסיבות
היא מבקשת שיסמין תתלווה אליה ותתקשר לקרוב משפחה מבוגר שיבוא איתן. יסמין השיבה לה: "אני מתעקשת שתספרי לי במה מדובר ואני לא מתלווה איתך לשום מקום בלעדי אחותי", בטון נחרץ.
קולה של השוטרת נעשה מתון יותר והיא ביקשה מהבנות לשבת תחילה.
היא סיפרה להן שככל הנראה אדם בעל תעודת זהות ע"ש שלמה כהן, נהג במזדה אפורה והתנגש חזיתית במשאית, לאחר שיצא לעקיפה מסוכנת, מסיבה שטרם הובררה.
"מה קרה לו?" שאלו שתי האחיות פה אחד.
השוטרת הנמיכה את קולה עוד יותר והשיבה להן:
"לצערנו הוא נפטר במקום, למד"א לא נותר דבר לעשות מלבד לקבוע את מותו.
סיפרנו על כך לאימך וביקשנו ממנה להתלוות אלינו לזהות את הגופה ואז התמוטטה.
שרית פרצה בבכי ויסמין ביקשה לנחם אותה, בינתיים מד"א פינו את האם מהבית.
יסמין התקשרה לדודתן אביגיל ושטחה בפניה את הדברים כשהיא ממררת בבכי.
אביגיל הגיעה ושלושתן התלוו לניידת ויחד עם שני השוטרים נסעו לחדר המתים שבתחנת המשטרה.
כשהגיעו למקום המתינו שתי הבנות בחוץ עם השוטר, לבקשתו, בזמן שאביגיל והשוטרת נכנסו לחדר.
הזיהוי היה מהיר וודאי, אכן מדובר באביהן.
השוטרת גילתה חמלה רבה כלפיהן, היא חיבקה אותן ודיברה אליהן אך המילים היו אילמות, כל העת שרית רק חשבה לעצמה שודאי מיהר הביתה בגלל השיחה ולכן קרה מה שקרה.
היא התקשתה לעכל את הבשורה המרה וחשה אשמה עמוקה.
השוטרת משכה את כתפה ושאלה: "את כאן?"
שרית ענתה בשקט: "כן, סליחה, לא הקשבתי לדברייך"
"זה מובן ילדונת... רציתי רק לתת לך כמה פריטים ששייכים לאביך, בבקשה". השוטרת מסרה בידה צרור מפתחות, ארנק, טבעת ואת הטלפון הסלולרי של האב.
שרית נכנסה לתפריט, לראות את השעה שבה שוחחה עמו בפעם האחרונה וראתה על הצג שישנה הודעה חדשה.
היא פתחה את ההודעה ולתדהמתה היה כתוב בה:
"יקירי, אני מתגעגעת אליך כל כך ומצפה בכיליון עיניים לפגישה שלנו היום, אוהבת..." היא לא חתמה בשמה, הופיע רק מספר טלפון והוא לא היה שייך לאמה.
לא היו הודעות נוספות מאותה אשה, אבל נראה שרוב הרישומים במכשיר נמחקו.
שרית מילמלה לעצמה "יש דברים שמוטב לעולם לא לדעת,אבא אני אזכור ממך רק את הטוב", בזמן שמחקה את ההודעה.
סוף.
