א.
אָבִי הֶאֱמִין. הָלַךְ אַחַר אֱמוּנָתוֹ. סִפֵּר לְצֶאֱצָאָיו עַל מָסֹרֶת.
הִצְבִּיעַ עָלֶיהָ וְהִגִּיד אַהֲבָה.
עַל עֶרֶשׂ מוֹתוֹ, אָמַר:
הִתָּלוּת בְּאִילָן גָּבוֹהַּ, לֹא תָּמִיד בְּטוּחָה. יֵשׁ וּבְמִשְׁעַנְתּוֹ מַכָּה רְפוּיָה.
הִיא בָּאָה מִן הָרוּחוֹת. לֹא תָּמִיד נִשּׁוּבָן בְּנַחַת.
בַּסְּעָרָה צַמְּרוֹתָיו מִתְכּוֹפְפוֹת, עֲנָפָיו שַׁחִים לָאֲדָמָה.
לְעֵת מוֹתוֹ, חִיֵּךְ אֵלַי וְאָמַר:
עֲשֵׂה מַה שֶׁהַלֵּב מוֹרֶה לְךָ, וּבִלְבַד הֱיֵה שָׁלֵם עִם הַחְלָטָתְךָ, שֶׁלֹּא יִכְאַב.
הַחַיִּים עַל הָאֲדָמָה הֵם רַק פַּעַם אַחַת.
עֲדַיִן זוֹכֵר אֶת חִיּוּכוֹ.
עַל מַצֵּבָתוֹ הֶעֱמַדְתִּי אֶבֶן חֲקוּקָה. וְכָךְ כָּתַבְתִּי:
כָּאן נִקְבַּר אִישׁ, בֶּאֱמוּנָתוֹ חַי. עִם הַסָּפֵק הִתְהַלֵּךְ וְנָתַן סֵדֶר, אִרְגּוּן לְחַיָּיו.
הוּא חַי... וּכְדַרְכָּם שֶׁל חַיִּים הִגִּיעוּ אֶל תִּכְלָתָם.
הוּא חַי בֶּאֱמוּנָתוֹ.
לֹא כָּפָה.
בִּנְשִׁיקַת הַמָּוֶת שָׁלַח מִלּוֹתָיו: בְּטַח וּסְמֹךְ עַל הָרַגְלַיִם, עַל הַיָּדַיִם
וְעַל הָרֹאשׁ שֶׁעַל הַכְּתֵפַיִם נִשָּׂא.
ב.
בְּדַרְכִּי הִתְהַלַּכְתִּי.
רֹאשׁ עַל כְּתֵפַי פִּקֵּד, נִתֵּב לִי דֶּרֶךְ. הַסָּפֵק הִתְאָרֵחַ בְּתוֹךְ בֵּיתִי, גָּלַשׁ אֶל מְקוֹר חַיַּי, וְסִעֵר אֶת הַמֹּחַ. תּוֹהֶה וּבוֹהֶה גַּם שׁוֹאֵל.
הַצֶּאֱצָאִים גְּדֵלִים. כָּל אֶחָד בּוֹרֵר לְעַצְמוֹ נָתִיב. לֹא סִפַּרְתִּי לָהֶם עַל מָסֹרֶת, לִקַּטְתִּי מַה שֶׁטּוֹב. הֵם לֹא שָׁאֲלוּ. לָמָּה לִשְׁאֹל!
הַכֹּל כְּמוֹ נָתוּן. כְּמוֹ מִן הַמּוּכָן בָּא. מַה שֶׁעַל פָּנָיו מוּבָן אֵינֶנּוּ זָקוּק לְבֵרוּר.
בָּרְחוֹבוֹת נוֹשְׁבוֹת רוּחוֹת, מִתְחַדְּשׁוֹת, חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים וְצִבְיוֹן מִשְׁתַּנֶּה.
וַאֲנִי רָאִיתִי אֱמוּנָה וֶאֱמוּנוֹת וּבְנֵי אָדָם אֶל אָן לוֹקְחִים, אֶל אָן מוּבָלִים. אֱמוּנָתָם מְצַוָּה, אֱמוּנָתָם מְחַפֶּשֶׂת חִזּוּקִים, אִם לֹא בְּנַחַת אֲזַי לֹא בִּמְנוּחָה, יִקֹּב מִי שֶׁיִּנָּקֵב!
ג.
אָבִי הֶאֱמִין. אֲנִי הִתְגַּעְגַּעְתִּי אֶל תְּמִימוּתוֹ, אֶל אֱמוּנָתוֹ.
לוּלֵא אֱמוּנָה, כִּי עַתָּה מֶה הָיוּ חַיִּים.
*****
אֲנִי מַאֲמִין, כִּי אֵצֵא לָרְחוֹב וְלֹא תִּפְגַּע בִּי מְכוֹנִית. אֶתְהַלֵּךְ חָפְשִׁי לְלֹא מָגֵן. לֹא אֶצְטָרֵךְ לָרוּץ וּלְהִמָּלֵט עַל נֶפֶשׁ.
לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי, כִּי עַתָּה אַבְּסוּרְד רָבַץ עַל פִּתְחִי מְנַתֵּב אוֹתִי אֶל הָאַיִן, אֶל הַכְּלוּם.
רָחוֹק מִבַּנְק מַטָּרוֹת וְגַעְגּוּעֵי נֶפֶשׁ אֶל הַטּוֹב, אֶל הַמֵּיטִיב. רָחוֹק מִמִּרְפְּדֵי יָצוּעַ אֵין כְּאֵב, אֵין יֵאוּשׁ.
אָבִי הֶאֱמִין. אֲנִי הֵבַנְתִּי.
אִישׁ עַל אֱמוּנָתוֹ כִּי יִחְיֶה. כְּמוֹ צֹרֶךְ נֶפֶשׁ שֶׁאֵין עָלָיו שׁוֹאֵל. כְּמוֹ הַמּוּבָן מֵאֵלָיו. לָצֵאת אֶל הָרְחוֹב כִּי בָּא לָצֵאת, לְלֹא חֲשָׁשׁ וּלְלֹא חֲרָדָה.
אָבִי הֶאֱמִין בְּמַה שֶׁהֶאֱמִין אֱמוּנָתוֹ וַהֲבָנָתוֹ הָיוּ שֶׁלּוֹ.
אֲנִי בְּדַרְכִּי הֵבַנְתִּי וּמֵבִין מַה שֶׁמֵּבִין.
עָמֹק בַּלֵּב יוֹדֵעַ, כִּי הָעֵרֶךְ חָבוּי בַּדֶּרֶךְ אֶל הַמַּטָּרָה, כִּי הַמַּעֲשֶׂה הוּא עִקָּר, מִקְטַע הַחַיִּים.
וְלֹא שָׁאַלְתִּי אִם לִחְיוֹת פֵּרוּשׁוֹ אֵיכוּת בַּחַיִּים, כִּי לְאָדָם וּלְאָדָם טַעֲמוֹ עִמּוֹ.
תָּמִיד אֶשְׁאַל עַל אֱמוּנָה. מָה הִיא? לָמָּה נִמְשֶׁכֶת אַחַר הַמּוֹשֵׁךְ, אַחַר הַמַּאֲמִין גַּם כַּאֲשֶׁר הִיא מוּבֶלֶת אֶל עֶבְרֵי פִּי פַּחַת וּתְהוֹם!
אֲנִי לוֹקֵחַ אוֹתָהּ כְּצֵידָה, לְהָזִין כְּדֵי שֹׂבַע גּוּף וָנֶפֶשׁ... וַהֲרֵי אָדָם, בְּעֶצֶם רַגְלָיו צוֹעֵד, עוֹשֶׂה כִּבְרַת דַּרְכּוֹ..
© כל הזכויות של תוכן יצירה זו שייכות ל-ליאון
