קישור לחלק הראשון
היכרותי עם יוסטיניאנוס העמיקה. לא היה לי קל להתברג
לחצר המלכות. אך עיקשותו ושאפתנותו של יוסטיניאנוס העלו אותי לגדולה. היה לו גוף של ליצן, מוח של מלומד והליכות העולה לגדולה. נטה להתבודדות, אך בהופעותיו הפומביות והנדירות אהב להתהדר בפאר. אחד מקישוטיו הנאים לארמונו, הייתי אני.
קישוט כמוני הרגיז את ההמונים, והיה בלתי נסבל בעיני תושבי קונסטנטינופול. קולות מחאת המפגינים הגיעו לאוזני.
"הלאה הזונה ! " צעקו המפגינים. והמשיכו "שמה אינו תיאודורה – מנת האלוהים, אלא
דמונו דורה – מתנת השטן." במשפחה הקיסרית לא אהבו את הקישוט שהביא אליהם בנם. אימו ויגילאנטיה עמוסת אמונות תפלות נרתעה מיהירותי והיופי שהתנחל על פני, היא האמינה שאביא אומללות על בנה. הגדילה בכעסה הקיסרית לופיצינה, אשתו של הקיסר יוסטינוס.
"הפרוצה הזאת לא תדרוך בכף רגלה בארמוני!" צעקה על יוסטיניאנוס העקשן שהמתין בסבלנות עד למותה. לאחר קבורתה שידל אהובי את דודו יוסטינוס, להקל בחוקי הנישואין ולהתיר הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה , קשר ממוסד בין בני זוג ממעמדות שונים.
"חרטה לבבית," נכתבה הצהרה רשמית מטעם הקיסרות אשר "תכפר על הפגם של אותן נשים אומללות שהוכרחו להשפיל עצמן בתיאטרון, מעתה יורשה להן להינשא חוקית גם לאזרחים המכובדים ביותר בקיסרות."
נישואי לקיסר יוסטיניאנוס נערכו בהדר ופאר בשנת 523. בתום החגיגות פרסם בעלי המהולל מנשר האוסר להטיל בי כל דופי.
"תיאודורה עטתה גדולה ואינה עוד מושפלת." חרץ בזה את גורלי.
את כתרי נשאתי בגאווה, אפשר אפילו לאמור בשחצנות. עתה יכולתי לנקום באנשי האצולה שהיו ממתינים זמן ממושך באכסדרה כדי לשטח את עניינם, לא לפני שינשקו את רגלי, ואחר הייתי משלחת אותם בבעיטה או בתנועה מעליבה. קבוצת מרגלים שרתו אותי והודיעו לי על כל זלזול בעברי. מילת גנאי אחת, גם אם נפלטה מפיו של סנטור, כופרה רק באובדן ראשו או לשונו. למוציא גזר הדין ידוע שאין להתרשל בתפקיד, כי את עורו אשיל מעליו.
כשחקנית לשעבר ידעתי להמחיז היטב את אובדן קורבנותי. יום אחד כשהייתי עדיין פילגשו של יוסטיניאנוס, נודע לנו שוויטאליאנוס, אחד מראשי החיילים הגותיים זומם להתקומם נגד הקיסר יוסטינוס. בעצתי , הזמין יוסטיניאנוס את ויטאליאנוס ופמלייתו להתארח בארמונו בקונסטנטינופול, תוך שהוא מנמק את ההזמנה ברצונו לשאת ולתת על ברית צבאית עימו. ויטליאנוס נענה בחיוב והופיע בבירה בַּלִּוּוּי נאמניו.
קבלת הפנים שהמתינה לבאים הייתה מעבר לכל דמיון. בזירת מרוצי המרכבות, נערך לכבודם שעשוע מיוחד: מאה פושעים הושלכו אל הזירה להשבעת רעבונם של עשרים אריות ושלושים נמרים. ימים עברו בהוללות, ממש לפני עזיבתם, הזמנתי את החבורה למסיבת פרידה, בהבטיחי להם שיהיה זה מאורע שיזכרוהו שנים ארוכות.
ואכן, הייתה זו מסיבה כהלכתה. היא נערכה באולם תשעה עשר היציעים, מעליו גג זהב, שטיחים רְקוּעֵי זהב. שלוש מאות שולחנות סודרו בצורת סהר ועליהם אבנים טובות. האורחים הברברים הופיעו בכל הדרם וקישוטיהם, יוסטיניאנוס ואני קיבלנו אותם בלבביות רבה. מטעמים רבים גדשו את השולחנות, זרי פרחים נִתְלוּ מכל עבר , והיין נשפך מעבר לשפתי הכוסות. נערות בלבוש מִינִימָלִי ריקדו לפניהם.
קוסמים הפגינו להטוטים מדהימים וליצנים שעשעו את המסובים.
"תיאודורה עייפה." התנצל יוסטיניאנוס . והמשיך "עבר עליה יום גדוש עבודה, אל נא תפסיקו את הנשף. הישארו כאן ככל שתרצו."
ויטלי יאנוס וחבריו חזרו אל גביעי היין, הם המשיכו בחגיגה לאחר שדעכו האבוקות ואפרורית השחר חדרה פנימה דרך החלונות, והאירה מחזה בלהות – מסיבת דם.
הוריתי לעבדים לדקור את האורחים למוות כשהללו יהיו שיכורים מכדי להיאבק.
המשך יבוא
