איש

כמה מותר לי לחשוב, שאפשר,

לסנגר על האיש.

נדמה, כי משהו בו, נגמר.

משהו בו קפא... אולי יופשר?

נדמה כי משהו בו,

נשבר.

כמו גל,

סוחף את קצפו של הים,

לפעמים כה סוער,

לפעמים נרדם.

כמו ענן,

סוחב אחריו שובל רסיסים,

רמזים על סופה,

נרמסה בסופה.

איש מסווג, עומד על משמר,

בלהט כפיו.

אולי, משהו בו, נבצר?

יעצור מלכת הזמן...ואז יאמר:

נדמה כי כלום עדיין,

לא נגמר.

כמו הר,

חרוש באבחת רוח ומים,

לפעמים שפוף,

לפעמים בשמים.

כמו צל,

בשעת עומס, חום מעלף,

בשעת דמדומים,

נמוג ונמס.

כמה מותר לי לחשוב, שאפשר,

בלהט הרגע, להגיד...