חזרה ליצירות
סיפורים

סיפור לפני שינה

רודף צדק | (06/06/2006 01:00) | 96 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
אספר לכם סיפור לפני שינה....

היו היה נסיך. קראו לו ירח. אותו הירח שאנחנו מכירים, רק יותר זוהר, יותר בוער, יותר עליז, יותר אמיץ, יותר תמים, יותר חמים, עם יותר בטחון עצמי, שלא הסתיר מחצית פניו, לא הסתתר באפילת לילה ופשוט נסיך גאה. בחייו ראה מספיק כוכביות ברחבי הרקיע והתלהב מהן כל פעם מחדש, אך לא עד כדי התאהבות. הכל היה מושלם בחייו, אך בכל זאת חסר לו משהו. הוא לא ממש ידע מה חסר לו, אך הוא חיפש במרץ את החסר.
חיפש... חיפש... וחיפש... עד שיום אחד פגש את השמש. את עלמה הזוהרת, הבוערת באש עצמה, העליזה, הנוצצת, ההורסת לבבות. הנסיך לא עמד בפיתוי. הפנה פניו אל החמה. והלך... והלך... לכיוון האש. אז באו העננים חסמו דרכו.
"איי, עננים, פנו דרכי אל האור! - זעם הירח - אני הולך אל האש, אל העלמה השמש!"
"חבל, נסיך, אל תסתבך ואל תילך. כי תישרף בלהבות. כך נגמרות האהבות." - העננים התחננו, אל הירח כך הם פנו.
"פנו דרכי, מנוולים. האש מחממת , לא שורפת!" - שעג הירח הנסיך והעננים רעדו, פחדו ונודדו.
אז התקדם הירח, המשיך הלאה וקדימה. האור משך, החום משך והזוהר והטוהר, הכל משך. ואז נפל הערפל טישטש דרכו.
"נסיך עצור! אל תימשך כל כך לאור. מאוחריו אש בוערת - זעק הערפל - האמין לי זו האמת."
"אני צריך את האש, כי התאהבתי בשמש. היא תחמם את נשמתי. לא תעצרו אתם אותי!"
הערפל מהייאוש נמס... נמס ונעלם. והירח המשיך לצעוד והתקרב אל החמה.
אז השמש שלחה מבט. מבט אוהב, אך גם כואב. אמרה: "נסיך, אינך צריך להישרף בלהבתי, כי לא תעמוד באהבתי."
"היי עלמתי ונשמתי, לא אכפת לי להישרף, העיקר שתרצי אותי!"
והתקרב הירח אל השמש. כולו נדלק, כולו נשרף. עלה באש. ונעלם לו כל הזוהר, כל הטוהר, כל העליזות, כל האמיצות. אז הפנתה אליו גבה והרימה השמש גבה: "אינך מתאים לי, ירח. אתה נראה כגוש קרח. תילך מכאן, אל תופיע!" - ונעלמה והסתירה את יופיה. ומאז הירח נפל לאפילה ומסתיר פניו מהבושה.
מאז אומרים הירח והחמה לא נפגשים לעולמים. הירח חי בחושך, 
והשמש באור היום וכך ממשינים הם עד היום...
 
חלומות פז...

תגובות

חזרה ליצירות