צלילי המיתר

הזקן דיבר אליי

למה תשב אצל עצמך?! למה תעצב?!

קום! נער חוצנך וחייך!

צא אל הרחובות ופרוט על מיתר צליליך

השמע קולותיהם אל הרוחות הנישאות

אל הרוחות המסיעות משאות מתאווים

בוודאי, צליל אחד לפחות, יפול על אוזן שתשמע

קרב אותה אליך ותן לה מלוא תשומת הלב

ואם אין שומע, אתה את שלך עשית

פרקת צליל המיתר מהמיית השיתוף

מהמיות שמנתרות בקצותיו

כך אוליי תשוב ותחזור אל מנוחתך

עת המיתר יסיים התפרקות מניתוריו

אמרתי לו לזקן

אכן כן, כך עשיתי והנה עכשיו אני נעצב

חרטת המעשה היא המציקה לי

הרוחות המפיצות נשאו את צלילי המיתר

ואת קולותיו הצפינו על גלים בלתי נראים

הגלים הנצפים הם רק לעיניים שמביטות הישר

לעיניים מרוסנות במתגים עבים, אטומים לחריגים

הם מיועדים לאוזן שלא תסכון לשמוע צלילים מורכבים

צלילים עשירים – לא כמו הצלילים הנבובים שתוכם ריק

צלילים שמוצאם מדמות גיאומטרית חלולה משמיעת קול

והלא חריגי עולם מגוונים הם. יש בהם מישור, יש גבנון, יש גבעה

יש הר, יש עבה, יש רזה, יש גבוה, יש נמוך ויש...עוד ועוד ועוד...

עצוב אני.

אינני יודע אם אוזני שלי אטומה בחרשות

אוליי אוזני שלי לקתה באירוע ואני לא מודע על כך!

ואיך אידע? הלא הנוף הנגלה לעיני המתהלך בתוך היער

שונה מן הנוף הנגלה למי שמתהלך מחוצה לו.

אוליי הסתיידות שברחובות דווקא היכתה את רגשותיי

היא עטפה אותם עד שאינני מכיר עוד

ואני בוש מלצעוק אל הרוחות, על הרוחות

מתבייש אני מלתת להם כתב הביקורת

זקן

בוודאי הזמנים השתנו, הרוחות המנשבות החליפו מקור

אוליי בשל כך נראים לי שונים ומשונים

כאילו חל בהם שינוי

ואני תמה עולם כמנהגו?

פואמה - הזקן ואני - פרק ד.

© כל הזכויות של תוכן יצירה זו שייכות ל-ליאון