רגעים מאושוויץ

(‏12 אפריל, 2010, ‏כ"ח ניסן, תש"ע)

מַרְאוֹת הַיּוֹם־יוֹם נִשְׁתַּקְּפוּ בִּי

וְהָיוּ לְזָרָא בְּתוֹכִי.

רֶגַע שֶׁל אוֹר הִדְהֵד בְּרֹאשִׁי

וְשִׁתֵּק שְׁבִילֵי חַיִּים אֲפֵלִים.

יַהֲלוֹם סָדוּק נִשְׁבַּר בְּפִנַּת חַלּוֹנִי

נִעֵר אָבָק מְלֻכְלָךְ שֶׁל שָׁנִים –

וַאֲנִי נוֹשֶׁמֶת!

*

אַבְנֵי הַדֶּרֶךְ סִתְּתוּ בְּלִבִּי

צוּרוֹת מְשֻׁנּוֹת.

הַלְמוּת הַשְּׁקִיעָה פִּעֲמָה בִּי

מַכָּה אַחַר מַכָּה לְלֹא רַחֵם,

נָפַלְתִּי שְׁדוּדָה הֲלוּמָה לְעֵבֶר פִּנּוֹת;

אֲבַק הַקְּרָבוֹת נִשְׁתַּקַּע בְּעֵינַי,

רְפוּיָה לֹא אֶחְדַּל לְהִלָּחֵם –

וַאֲנִי הוֹלֶמֶת!

*

מִמְּרוֹם בּוֹר עָמֹק קַמְתִּי

פְּצוּעָה, מְדַדָּה, חֲתוּכָה

אֶל אֹפֶק חַיַּי הַזּוֹהֵר.

***