מאווי אחד

ואני

נפשי במאוויים

חולפים הם

צועדים אל הרחובות

ונעלמים כאילו לא היו

רק

מאווי אחד הולך בעקבות עצמו

איננו מרפה

שומר עליו מכל משמר

אם כי יודע אני, הוא לא צריך שמירה

אינו זקוק לאבטחה

הוא מתעופף

הלוך ושוב כמו הצמיח כנפיים

תמיד שב על עקביו ומושיב אותי על ידך

ואת אוהבת לחבק, אוהבת ללטף גופו, שלא ירעד

שלא יתעורר בו היצר להתעופף

או אז שולח אליי תזכורת, אני בתוך הבית

וסביבה שלי היא כנוף המרגיע

אני מחזיק בידך, את מהדקת לפיתה

ושנינו מושכים פסיעותינו הלאה

אל הטיול

לתוך הרחוב שלנו

פואמה - הזקן ואני - פרק ו.

© כל הזכויות של תוכן יצירה זו שייכות ל-ליאון