הטרגדיה הישראלית

   בשלוש שנים הראשונות מאז עלייתם הכל נראה כהלכה. אבל פה ושם היו קשיים שגם ההורים וגם הילדים  התעלמו מהם בתקווה - שזה רק ההתחלה וכל התחלה היא קשה ועם הזמן הכל ישתפר. בעצם זה היה המילים של אב המשפחה ששוב ושוב הוא חזר עליהן.

   שנה אחרי עלייתם האבא למרות גילו מעל 40 והקשיים שלו בשפה העברית הצליח למצוא עבודה במפעל תעשיות עץ בתור עובד ייצור. ואז הם החליטו לקחת משקנתא והלוואה כדי לקנות דירה. כשהתחילו לשלם את הלוואות הסתבר להם שעם משכורת אחת יהיה קשה לחיות. אז האמא התחילה לחפש עבודה ומכוון שחוץ מלבשל ולנקות לא ידעה לעשות דבר הצליחה למצוא עבודות נקיון רק במשרה חילקית, אבל גם זה לא עזר מעט. בעוד שנתיים האב פוטר מעבודתו עקב הקצוצים במפעל ומאז לא הצליח למצוא לעצמו תעסוקה. ומאז הכל התחיל להתדרדר. הילדים התחילו להישבר ולשבור את כללי ההתנהגות במשפחה. בן שרק הספיק להתגייס נזרק מהצבא עקב שימוש בסמים. יוליה, למרות התנגדותם של ההורים, התחילה להתלבש בצורה לא צנועה וגם דוד שנמאס לא מהיחס המזלזל של הילדים בבית-הספר, סירב ללכת ללימודים, ורק אחרי הרבה שכנועים של ההורים הוא שוב חזר ללמוד מתוך הבנה לקשיים של הורים ומאז הוא החליט לא להתלונן יותר ומה שלא יהיה להתמודד לבדו עם המצאות. באופן לא צפוי האמא פוטרה גם. חובות התחילו להצטבר, לא היה מאיפה לשלם. בשלב זה האב נשבר גם. הוא התחיל לשתות. יום-יום... בקבוק אחרי בקבוק... השתייה היתה מקילה עליו, אך ההקלה תמיד היתה זמנית. הבן הבכור התדרדר לסמים בעמוקות. למרות שפחד מאביו, לא הצליח להשתלט על זה. הבת איבד את הערכתה כלפי האב והתחילה להתחצף אליו ולהאשים אותו שאינו יכול למלא את תפקידו כאב. האב שלא ידע איך להתמודד איתה התחיל להכות אותה וכבר כמה פעמים היה במעצר על כך. רק דוד הוא שתק וסבל בשקט. הוא, בעצם, התקווה היחידה שנשארה להורים. המצב פשוט לא היה יכול להימשך ככה. היה צריך לקרות משהו שישים קץ למצב הזה. משהו טוב או משהו רע... והנה יום אחד זה קרה...

                                                     .....

   באותו היום השחור האמא לא היתה בבית, היתה בחיפושים לאחר עבודה.  בהתחלה בן ויוליה גם היו מחוץ לבית, דוד ראה טלוויזיה, אביו כרגיל ישב במטבח ושתה וודקה. היה שקט מתוח בבית כמו השקט לפני הסערה. ואז יוליה ואחריה בן נכנסו הביתה תוך כדי שהתווכחו על משהו בחריפות.

   בן שלא הבחין בנוכחותו של האב צעק ליוליה לכל הבית: "יוליה, אני ראיתי את זה ואני יודע הכל!"

   "אז מה? אז מה שראית? מה אתה רוצה ממני?" - צעקה יוליה בתשובה.

   "אני ראיתי שהם שילמו לך כסף, תני לי חמישים שקל מהכסף, אז אני אשתוק כמו דג. לא אספר לאף אחד. נשבע לך!"

   "לא אתן לך גרוש ועל תאיים עלי! הבנת? מסטול אחד..."

   "ואם אני אספר לאבא? הוא יהרוג אותך! את יודעת את זה?"

   כאן האב שכבר היה תחת השפעת כוהל התחיל להתענין ויצא מהמטבח. כשבן הבחין בו על פניו הופיעו סמני פחד. לעומתו אצל יוליה את הפחד הזה קשה היה להבחין, אך סמני שנאה היו על פניה בשפע כשהיא הבחינה באביה.   

   "מה קורה? על מה הוויכוח?" - שאל האב.

   "זה לא ענינך!" - התחצפה אליו יוליה כהרגלה.

   "מה קרה, בן, על מה הוויכוח? מי שילם לה כסף?" - התעלם האב מתגובתה של בתו ושאל את בנו הבכור.

   "אם לא תסתום את הפה שלך אני אהרוג אותך!" - איימה על אחיה יוליה.

   "שום דבר, אבא. סתם שטויות..." - הסתיר מבטו בן מאביו.

   "בן, ספר לי מה קרה! אחרי הכל אני אבא שלכם!" - צעק האב על בנו.

   "המממ... איזה אבא..." - השליכה את "הפצצה" יוליה כלפי אביה.

   ההערה האירונית של יוליה נגעה בפצע העמוק בליבו של האב. אך בכל זאת הוא החליט להתעלם ממנה שוב.

   לבן לא נשאר ברירה, הוא פתח את פיו: "ראיתי החברה מהשכונה שילמו לה 100 שקל."

   "על מה?" - התענין האב. בן ידע שהדבר שהוא הולך לחשוף לאביו זה "פצצה מתקתקת". כדי לא להיפגע "מהפיצוץ" הזה הוא החליט לחשוף את הדבר ולברוח החוצה. "הם שילמו לה תמורת... - הוא שתק לרגע - חיא חשפה להם את החזה שלה..." - הוסיף בן ורץ החוצה.

   עולמו של האב נחרב, הסתובב לו הראש. הוא הרגיש את עצמו כאחד שהגיע לשפל המדרגה של חייו. הוא הפנה את פניו הירודות כלפי בתו וצעק בזעם: "זה נכון, יוליה?"

   "אמרתי לך שזה לא ענינך!" - התחצפה יוליה שוב.

   "זה לא עניני? את שכחת שאני אבא שלך? בשביל זה גידלתי אותך?" - שאל האבא ואחז בזרועה את בתה שרצתה ללכת לחדרה.

   "תעזוב אותי! אתה מכאיב לי.."

   "גידלתי אותך כדי שתתדרדרי לזנות? תעני לי!" - צעק האב בזעם.

   "אם היית אבא טוב לא הייתי מתדרדרת לזנות, יא שיכור שכמותך!" - אמרה יוליה והסתכלה ישר לתוך עיניו של אביה עם מבט מלא שנאה. שניה לאחר מכן נשמעה הסתירה המצלצלת שהאב סטר לה. בתגובה היא ירקה בזעם לפניו של אביה ואז כמה שניות שניהם קפוא במקום.

   דוד היה בהלם מהתמונה המזעזעת הזאת. הוא אפילו לא הרגיש איך אביו תפס אותו בזרועו ומשך לכיוון הדלת. ואחרי שדחף אותו החוצה נעל את הדלת מבפנים. כשאביה נעל את הדלת יוליה הרגישה את הסכנה באינטואיציה וניסתה לברוח לחדרה, אך לא הספיקה. האב תפס אותה בזרועה וגרר למטבח. הסכין שהיה על השיש במטבח כאילו המתין שמישהו ירים אותו. האב הרים את הסכין  ואז יוליה הרגישה את המתכת הקרה בבטנה... פעם , עוד פעם... עוד פעם... בפעם האחרונה היא כבר לא הרגישה דבר...

                                                 .....

   אז דוד היה כמעט בן 17. והוא היה בטוח יותר גרוע מזה שום דבר לא יכול לקרות לו בחיים. אך יש אומרים: איש לא יודע את גורלו ולאן גורלו יסובב את הגלגל! אבל לדעתי, בסיפור הזה לגורל לא היה שום ענין, איך אומרים: הכתובת כבר היתה על הקיר!

   אחרי שאב המשפחה נשפט ונשלח לכלא האמא החליטה להחביא את הפצע הכאוב בעומק ליבה ולהמשיך את חייה למען שני בניה. אך הבן הבכור המשיך להתדרדר לסמים, לא העובדים הסוציאליים , לא המשטרה וכנראה לא אף אחד אחר לא מצא דרך לעצור את זה. במשך שש שנים הבאות המשפחה החזיקה מעמד בעזרת התרומות, תמיכה סוציאלית ועבודות מזדמנות שהאמא עבדה. בינתיים דוד התגייס וסיים את השרות הצבאי שלו. חצי שנה לאחר מכן המשפחה קיבלה את המכה הבאה של הגורל. בן נרצח בעת קטטה עם סוחרי סמים. האמא קיבלה עוד פצע בליבה. גם דוד התחיל להישבר והתחיל לשתות כמו אביו. יום אחד האמא יצאה מהבית ולא חזרה. דוד קיבל הודעה מהמשטרה שאמו נדרסה על ידי הרכבת. חוקרי המשטרה הגיעו למסקנה שהאמא היתה שקועה במחשבות ולא שמה לב לרכבת המתקרבת וחצתה את מסילת הברזל...

   מאז מותה של אמו דוד הלך והתדרדר כמו אביו. שתה יום ולילה וחי על תרומות. החובות הצטברו ויום אחד סוכני הוצאה לפועל באו לפנות אותו מהדירה עקב החובות המצטברות. בזמן הפינוי דוד מצא באחד מהמגירות פתק. הוא מיד זהה את כתב ידה של אמו: "סלח לי, דוד! סלח לי, בני, שאני עוזבת אותך לבד בחיים הקשים האלה. אבל לא יכולתי להמשיך יותר. אתה תשכח הכל, את כל מה שקרה... אתה חייב לשרוד למענינו, דוד! למעני, למען בן, למען יוליה וגם למען אביך!"

                                                         .....

   דוד התרומם בכבידות מתוך החול והתבונן במרומים עם מבט עצוב, מדוכדך ונאנח. הוא הצמיד את הבקבוק לשפתיו הרועדות ושתה בצמאות את כל מה שהיה בבקבוק בבת אחת. אחרי שהשליך את הבקבוק הריק התחיל לצעוד לכיוון הים. כשנכנס למים הגלים זה אחר זה ניסו לדחוף אותו לכיוון החוף, אך הוא נלחם בהם וצעד וצעד עד שנעלם בין הגלים... ואז התחיל המבול הצפוי... השמים בכו והרוח זעקה בקולות של כאב...