ביער שלנו

 

צעדנו בשקט ביער העתיק. כל עץ לחש לי מילה אחרת. גזעו העבה של העץ הגדול, העיד כמה ותיק הוא ביער. ליטפתי אותו, מרקמו מחוספס ולמוד נסיון. הוא ניסה לומר לי דבר מה, אך אני העדפתי להביט בך.

 

התכופפת לעבר גזע כרות. עיגול בינוני שבעבר שימש כבסיס לעץ מפואר, כעת נותר שקוע באדמה, מזכרת יחידה לעץ שהיה וכבר איננו. העברת אצבע עדינה על גבי שארית הגזע, הבטת במבט עצוב ומלא חמלה. "תראי" קראת לי ורכנתי לצדך, "הוא מדמם". נגעת בנוזל השקוף שיצא מהגזע, הרגשתי את הכאב שלו. ושלך.

 

המשכנו לצעוד בדממה ביער שלנו. ציפורים קטנטנות ובלתי נראות נתנו את שירתן. ציוציהן נעמו לאוזנינו, הוא חייך לעצמו בשקט. הבטתי מעלה מבין צמרות העצים, הירוק התערבב עם כחול השמיים ויצר תמונה מקורית. העננים הרכים והלבנים ריחפו לאיטם בשמי העולם, משקיפים עלינו ומשוחחים בשפה שרק הם יכולים להבין.

 

האדמה נמעכה תחת רגלינו עם כל צעד. נשמתי עמוק את ריח הטבע, הרגשתי את השלווה שנכנסת בתוכי. "אתה עדיין חושב על העץ ההוא?" שאלתי אותו בשקט. הוא הביט בי במבטו המסתורי ושתק. לעולם לא אצליח להיכנס לתוך מחשבותיו.

 

התיישבנו על ספסל מתקלף והבטנו בגן השעשועים הצבעוני שנכח מולנו. היער השקט היה ריק מאדם, השמש הסתננה מבין הענפים הרבים. מעיניך השתקף היער כולו, העצים והעלים שרטטו את עצמם בשקיפותך.

 

"טוב לך איתי?" שאלת אותי לפתע, מביט בי במבט מלא משמעות. חייכתי והנחתי עליך את ראשי.  עטפת אותי בחיבוק חמים ומצמרר. ליטפת את ידי באיטיות ובמסירות, כמו שרק אתה יודע. נצמדתי אליך כשחשתי משב רוח קר מגיח מבין העצים. פעימות לבך בישרו לי שגם אתה מתרגש.

 

מגעך חישמל אותי וחדלתי לחשוב. עצמתי עיני ונשמתי את האווירה. הרגשתי שכל היער צופה בנו ושמח במחזה. פקחתי את עיני ומבטי נח על גן השעשועים הקטן. נדנדות כחולות נעות בקצב הרוח, מגלשה אדומה דהויה מעט ושאר מתקני פלסטיק צבעוניים. "זה מקום טוב לצלם בו סרט אימה בלילה" אמרתי לך. "אני דווקא רואה תסריט אחר" אמרת, והתחלת לתאר סצנות מתוך קומדיה רומנטית.

 

השמש החלה לשקוע והיער קיבל מראה קסום עוד יותר. פסגות העצים השחירו והעלים נצבעו בכתום. המשכת לחבק וללטף אותי. "קר לך?" שאלת כשהרגשת את עורי, "לא, זה דווקא בגללך" חייכתי. מבטך לכד את מבטי והרגשתי שאפילו השמש יודעת מה עתיד לקרות. קרבת אלי באיטיות אין קץ והנחת בעדינות את שפתיך על שפתי, מאפשר לי להתרגל אליך. אצבעותיך מלטפות את פני, שפתיך טועמות אותי ברכות מצמררת. התרחקת ממני מעט, מביט בי במבטך הרציני. באותם רגעים הצלחת לחדור עמוק לתוך עיני, לחקור את הרבדים שבנשמתי. לא חשתי ולו שמץ של מבוכה, רק רציתי לחוש אותך לעד.

 

השמש נעלמה לחלוטין והיער עטה גוונים כחולים כהים. "בואי הביתה..." לחשת לי ואחזת בידי, מפלס את דרכינו בשביל המאולתר שיצרת.