חזרה ליצירות
סיפורים

מחשבות פסימיות בגוף חולה

ליאן | (23/04/2010 11:07) | 96 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
קשה לישון.
אמצע הלילה ואני משתדלת להקליד כמה שיותר בשקט ששאר הבית לא יתעורר.
כבר חודש שלא הצלחתי לישון כמו שצריך מהלילה עד הבוקר, השינה הופכת למקוטעת.
כל כך הרבה אומרים לי שיהיה טוב ושעם מחשבות חיוביות אפשר לצאת מהכל. אבל די. באמת שדי. אני לא אבן. קשה לי, כואב לי.
הייתי שלוש פעמים במיון בחודש שעבר ואושפזתי בפעם האחרונה. שלושה חודשים של סבל, של צליעה והכי גרוע-של חוסר ודאות.
אני מרגישה כאילו אני על סף השגעון, מביטה רגע למטה ונבהלת ממה שהתהום הזו עלולה להביא איתה.
זה הרבה יותר קשה נפשית מאשר פיזית, ואף פסיכולוג ואף פסיכיאטר לא ירגיע אותי כי בסה"כ מה שאני צריכה יותר מהכל זו אבחנה.
מילה פשוטה, נכון? אם זה היה כל כך פשוט לא הייתי יושבת עכשיו מול המחשב ב1 בלילה וכותבת מה שעל הלב. אם זה היה פשוט לא היו דוחפים לי שישה כדורים ביום, זריקות וולטרן וטשטוש ולא היו משגיחים עליי. הלוואי וזה היה פשוט.
הלוואי וימצאו מה הגורם לכאבים האלה. אני כל כך רוצה לישון כמו שצריך. לחזור לתפקד כמו פעם, ויותר מהכל-לרקוד. להרגיש מחוברת לרגליים שלי, להרגיש אותן נעות מתחתיי בקצב המוזיקה על הרחבה. להרגיש שהעולם שלי ואני שולטת על הגורל של עצמי.
 
וכבר כמה בכלל אני יכולה לכתוב על המצב שלי? הרי אני צריכה לתמרן בין "לא לחשוב על הכאב" ללענות על שאלות כמו: "נו, כבר יודעים מה יש לך"; ואיך שכחתי, לזכור שאת הכדור הזה צריך לקחת על בטן מלאה ואת זה בהפרש של שעתיים ממוצרי חלב, ואת הכדור ההוא רק בערב.
 ודי! אני באמת  מרגישה קרובה להתמוטטות וכל מה שביקשתי היה לשכב כאן על הספה בסלון, כי אפילו לעלות למעלה קשה לי, ולעצום את העיניים ולהירדם. עם חלומות, בלי חלומות, עם חלב חם או בלעדיו, פשוט לישון לכמה שעות רצופות.
 

תגובות

חזרה ליצירות