אישה בכחול

את האישה בכחול פוסעת על חוף.

לשון מים כחולים משתלחת, מרטיטה,

מלחכת, את רגבי החול הרטוב,

מטביעה, טביעת שעלי פסיעתה.

השמש כבר נשלפת מנדן המזרח,

והסהר טובל בים מערב התכול,

רק כוכבי מרום נעלמו לאיטם,

לוקטו אל חיקך – האישה בכחול.

מי את נעלמה – תכולת הימים?

אלת הנסתר, אשת דמיון כמוסה?

אישה חשוקה, אשת כל האהבים,

נימפת התשוקות, במנעד שירתה?

כובשת לבבות, יצרי חטא קדומים,

זוהרת ביקוד רקיעים אדומים,

של זיכרונות נטועים, באביונת נעורים,

בימי בחרות, בלילות צרובי כוכבים.

עדנת ימיך נטועה בערוגות זכרוני

שב ומקים  בובות שלגי האתמול

הנמסות ביקוד זוהרה של שמש אוני

באשדות תשוקתך-  האישה בכחול.

מי את אישה חשוקה, אפופת מסתורין,

עטופה בשפעת צעיפים, במסתור האתמול,

מניעה גופה בריקוד, לצלילי חן הדמיון,

המפסל  בי דמותך -  דמות האישה בכחול.