כשהנרות דולקים

ממרחק של אצבע-אני רואה אותם דולקים,
פעם הנרות היו של יום שישי,של להבדיל בין קודש ליום חולין,
ממרחק של פסיעה ביני למראה,אני רואה נרות דולקים,הרבה,
והם דולקים כמו דמעה נשפכת על לחי ,כמו נחל הנשפך לים.
והם  דולקים בשקט איטי והשקט מחריד את התבל האין סופי,
התבל הזה שלכאורה כל כך יפה ויש בו הכל,
אך-  חסרה בו האהבה בין בני האדם כולם.

כשהנרות דולקים אנחנו בוכים וזה מזכיר ימים קשים
של מלחמה ואובדן,של שכול ושיגעון,
השיגעון כמו הנרות דולקים וכבים וחוזרים לחיים.
כמו הנרות שכלים כך חולף השיגעון מכה ולא מרפה-
גם אם כבה אינו עוזב,
והנרות נמסים והלב מתמוסס והכל מתהפך
והעולם מתלכלך מאותם שיגעונות
רק הנרות כבים ודולקים
רק הם יכולים-לשיגעון