חג מוגן

משדכת תיקון וקבלת תורה,

לאיכר חרוש קמטים ואדמה.

עושה פשרה בהיחבא,

מבדילה בין, לימוד תורה באישון ליל,

לבין חקלאי רכון מאבק, איש חיל.

היום הארץ לובשת חג,

מסביב מתהדק רשע וזדון,

מבפנים, איכר חרד, מאנרכיה ומדון.

עושה חשבון בהיחבא,

האם אמונת שונאי מדינה בחסות תורה,

סוגדים לקבר עלום, מוזר, חסרי פשרה?

הארץ שוב לובשת חג,

היום נחבאה לה כיפת השמים,

שמיכת עננים נפרשה מעל,

מגנה - ביום חגה – על מדינה חסרת מזל.

החג הוא חג, של מים, יבול ואדמה,

כך תבדיל הארץ בין רשע לשממה.

היום שוב הכל לבן,

אין צבע עכור, אין שלכת או שחור,

אין חשבון תפל, שנשאר לסגור.

היום הזה נקי, יום של עומר וחיטה,

של תוצרת נאיבית, של קיום, של פריטה,

על גיטרה ישנה, שירי ארץ, שמנה וסלטה.