מכתב

אני כאן, שוב,

לשאול לשלומך,

לנשום שוב, להרגיש,

פעימות אהבתך.

הלכתי לדרכי לפני שנים,

לא הצלחתי להבין את

סגור בדידותך.

הייתי במדבר, רווי דמעה,

שחוח, מאובזר געגועים.

ימי ספדו להילולייך,

כמעט נגוזו השירים.

הלכתי כך, שתוי מיופייך,

מלוא הכד מבאר צלולים.

זכרתי אז בלהט את נופך,

את בנייך "הולכים" ובאים.

שלום לך ארץ, אהובה,

אני כאן, שוב,

כותב לך בערגה.

נושם בלהט זיעת חמוקייך,

ביום שמחה ובשעה נוגה.

רכוב חלום במשא שדותייך,

מלוא פרייך, ואז נרגע,

אין "חללים" בבמותייך...

הייתי עמוס, אשכולות דמעה,

לנוכח אובדן התמימות,

אין רוח וצנעה,

אל מול היגון והפראות.

הרחקתי מעט, ארץ אהובה,

כאן, מעבר לגבול,

להשקיף מגבוה, לחזק אהבה,

אולי שוב ירבה היבול.