מתבלבל

גם עכשיו הימים

מתקתקים

שוברים אותי אני

לאט מתפורר

בכל שעה

בכל סטירה

שאני שוב מצדיק

האור כבה ומעכשיו

אני שבוי

שוב

לא מצחיק

כמו מצוף אשר נסחף

אל אי ירוק רחוק וחם אני

מתבלבל

היא ואת ושתיכן לחוד

ובעצם למה כל זה קורה

ומה בעצם אשמתי

מהם הגבולות שלי?

היכן נמתח הקו החם?

היכן הכל נגמר?

ושוב מתחיל

גם עכשיו התלתלים

מדגדגים, מסתלסלים

ואת מקבלת הכל

בהבנה

מעבירה את ידך

על הבל כוס רותחת

וחונקת דמעות

במעטפת השתיקה

כמו גורל אשר נחרץ

עוד גיליוטינה שנופלת

כך הכל נחתך

כנראה שכבר אין

דרך אחרת