מדבר

זחלתי לאורך נחל יבש, עטור "זוגן" מדברי,

ו"פרקרק", עתיר מי אדים לשעת צרה.

מועד השיטפונות היה קרוב,

אך אני, חשקתי בגאוותי, להיות מקורי,

שרקרק, הכריז, בצרחות: "כאן כלום לא קרה".

מדבר, צהוב, מדהים, רועש בשקט מסור,

מסע קרקרי, מציין אבנים דקיקות,

כאן חתמו יוקרתם, של כובשי דרכי ארץ.

אכן, אותם בלשני נקיקים, קפאו כאן מקור,

גם תרמו ברומנטיות ברוטלית, לאובדן נשיקות,

של אלה שנוספו ברישול, לרשימת ה"יזכור".

מדהים, יקומו של נוף מדברי,

מיזוג צבעוני כחול וצהוב, בשקיעה וזריחה,

עייפות מיסיונרית של סגידה טבעונית.

מעבר קיצוני מאימת יובש ונשל ציורי,

לרוחות אפלות מקפיאות, יוצקות שיכחה,

לתוך יום חדש, של פליאה ותבנית.

רותקתי לאלה שסגדו למדבר,

הלכתי, ללא איפול מחשבת כאב ותהיה,

אבן שטוחה, ערמומית, בהיחבא בה מהומה...

נותקתי מאותם, ציניקנים, שלא למדו דבר,

גררו אחריהם, פתיים, לתוך תהום הנשייה,