לבד / נעמי רוזנברג

לְבַד   / נעמי רוזנברג

 רִאשׁוֹנִים עָזְבוּ הַוְּרָדִים

נוֹשְׂאִים גַּאֲוָתָם הָרְחוֹקָה,

שׁוֹלְחִים קוֹצֵיהֶם לְכָל רוּח

לְמַקְהֵלַת תֻּפִּים רוֹעֶמֶת.

אַחֲרֵיהֶם, בִּצְעָדִים מְדוּדִים,

בְּמַבָּט מְלֻכְסַן עֵינַיִם

חָמַק בַּלָּאט גַּם הַיַּסְמִין,

מוֹתִיר אַחֲרָיו שֹׁבֶל מִשְׂתָּרֵךְ

כִּצְעִיף נִיחוֹחוֹת לְבָנִים.

בִּשְׁתִיקָה וְרֻדָּה וּבְמֶתֶק חִיּוּךְ

נָטַשׁ גַּם הַהַרְדּוּף

מְדַדֶּה אֶל אַשְׁדוֹת הַנַּחַל,

רַעַל חַרְבוֹת-עָלָיו בְּאַשְׁפָּתוֹ

יָדַי נִשְׁלְחוּ נוֹאָשׁוֹת

אֶל מַדְקְרוֹת עַנְפֵי הָאָטָד

אֲפֹר הַזִּיפִים.

אִם יַעֲזֹב גַּם הָאָטָד