הסב בר המצווה 20/5/10
כל הבית רחש תכונה אחת – הכנות למסיבת בר המצווה של איתן.
גם הנמלים עבדו שעות נוספות, כשהעמיסו במחושיהן את פרורי העוגיות הצבעוניות והמתוקות, שהוכנו לעלייה לתורה, בבית הכנסת השכונתי של העדה.
מזה חצי שנה איתן לומד את הפרשה, על כל סלסוליה, הגייתה בטעמים ובריחות גווילי המקרא, שנשתמרו היטב בארון הקודש. הם הובאו מארץ הניכר, ארץ הולדת אבות האבות.
הסבא העביר שיעורים לנכדו פעם בשבוע. איתן הנכד האהוב עליו במיוחד מכל נכדיו, הלא מעטים, ברוך השם. עוד מינקותו איתן רכש את ליבו, ולא כי יש לאיתן אותו האופי, ההתנהגות, אפילו אותה צורת גופו של הסבא.
'סבא ישעיה' אינו בולט בגובהו, רזה אך עצמותיו נאות וגמישות.
אתלט היה בצעירותו, גמע מרחקים במו רגליו ועל כך קיבל מדליות ועיטורים
בהיותו בן 13, אולי מס' ימים לפני היותו בר-מצווה, מי יודע...אביו נפטר. וישעיה צעיר בשברון-לב מעין זה, גמע לבדו ב- 3 ימים מאות קילומטרים, בדרך לא דרך, אל הדוד 'יוסף הצדיק', שיאמץ אותו אל חיק משפחתו, ולבל שליט המחוז ישים ידו עליו, לאסלם אותו.
אך התמדתו בתורה ובמשנה הכריעה כף גורלו, והיה לרב העדה, כמו הדוד 'יוסף הצדיק', שהשיא לו את בתו הבכירה 'יקירה' .
'הסבא ישעיה' בן ה-87 הכיר את המקרא בעל-פה, ולא התבלבל ולו במילה או בהטעמה אחת, קריאתו מושלמת, ולכן גם לא נעזר במשקפי קריאה , מוכשר הוא עוד מילדותו, גם על כך קיבל דברי שבח והלל, גם מהמלך ששלט בארץ הולדתו, אחת ממדינות ערב, והיה זה מעשה ייחודי לגמול בטוב ליהודי ...
הסבא ידע להתפלפל בדברי התורה, אף יצר לעצמו יצירות ומזמורים שנטע עמוק בלב ילדיו ובלב כל משפחתו המורחבת מאד.
כולם רכשו לו כבוד והערכה 'כגדול - התורה'.
ידע הסבא בתוך תוכו - איתן ימשיך תהילתו – חזר ולחש באזני רעייתו 'יקירה', שהייתה שרועה ללא יכולת תנועה על מיטת בית-החולים הגריאטרי. עברה אירוע מוחי קשה, פתאומי.
והייתה בוהה לתוך עיניו, כמבינה כל מילה שלוחש לה אהובה עוד מנעוריהם.
נישואים מאושרים היו לשניים. שלא ידעה מחסור, לא בממון ולא באהבה, 'סבא ישעיה' תמיד העריך ושיבח כבודה.
כולם כיבדו אותה כאשת...על אף שהייתה גדולת - תורה בפני עצמה, ששמרה בצנעה רבה, כי אין ראשן של הבנות בעסקי בנים...
ואם עסקינן בבנים, העלייה לתורה של איתן עברה כהלכה בהלכה.
חתן הבר-מצווה בחליפה מחויטת כיאה לחתן בחופתו. ולאיתן חופת קדושה של התורה.
מול היכל הקודש, בקשירת התפילין בידו השמאלית ולמרכז מצחו, וריח העור כחותם החדש ולמהדרין, ובעיטוף הטלית, הבוהקת להשלמת המעמד.
על דוכן החזן עומדים כהן, לוי, החתן ולצדו אביו והסבא עם ה"אצבע" המעוטרת בכסף טהור, מורה על כל אות ואות, על כל הטיה, ככתוב בפרשה...ונשמר מכל משמר, שלא תטה ממטר הסוכריות הבא מ"עזרת - נשים", כסופה קשתית ביום בהיר ..
הסעודה שאחרי, גם הייתה גדושה בכל טוב. ולא היה די ב"ראתה עין שבעה הנפש"..מטעמי הנאומים החסירו פעימה במסובים.
כשהוקדשו לסבתא 'יקירה', שתחזיק מעמד ותישאר בחיים ולא תכרע, תהפוך ההמולה סביב השמחה לעצב נורא...
הברכות והתפילות במעמד שכזה, גואלות נשמות, שהמצוות מלאות אותן.
והיא עוד שוכבת דוממת, אולי מפללת, אם לא ממש על שפתיה, בשל הצינורות..בוודאי בלבה, עדיין פועם ללא הפרעות, וללא המכונה..
ואולי, יתרחש מאורע גדול. רַגְשָׁה.
ההתרגשות למסיבת בר-המצווה, שתהיה באולם האירועים המפואר בעיר, רק הלכה וגאתה, במדידה האחרונה – השמלה של אם החתן.
היא שוב ירדה ממשקלה, תחושה מרה עולה בכל פעם שניסתה להכניס דבר מה לפיה ,
כמו הבשורה שמיהרה להגיע...
שבועיים לפני האירוע המיוחל לעת ערב, נמצא הסבא, כשהוא על כסא במטבח, ראשו מוטה לאחור, ובידו הכף מצלחת גדושה במרק מהביל...
כשניכרת השמחה בעיניו, ירד שאולה, שבץ לב.
לא היה ניתן להצילו קבע הרופא שנזעק מיידית.
'הסבא ישעיה' אמנם לא הֵסֵב למסיבה בר המצווה שנדחתה...
אך הֵסֵב אמונה ובטחון רב להמשך חייו של איתן.להיות איתן כשמו.
איתן בדעתו, בגופו ובאמונתו.
מאז עלייתו לתורה, עברו חמש שנים שהובילוהו שוב להתרגש ממעמדו:
כשראש הממשלה התקשר ונאם באזנו– עד כמה הוא והאומה כולה גאים בו על זכייתו!
במדליית הזהב
בריצת המרתון
באולימפיאדה.
וכשפני 'סבא ישעיה' נהרו אליו בחן ובסיפוק, בין קהל מקבלי הפנים שהציפו את נתב"ג.
כפי שהציפוֹ בבית הכנסת השכונתי של העדה.
וידע כי הֵסֵב נחת 'לסבא ישעיה', גם אם לא מימש את חכמתו בתורה, כמותו.
כל הזכויות שמורות !
