הֲיָדַעְתְּ נָעֳמִי?

הֲיָדַעְתְּ נָעֳמִי?

הֲיָדַעְתְּ נָעֳמִי

עץ השסק בחצר

כבר מצהיב פרותיו,

ציפורים נוגסות

מלוא מקורן.

שוב פרחו בלובן

הפרחים בגדר

מפיצים שובל ניחוחם

לדבורים המוצצות מן הצוף.

מחדש מצטרפים הבולבולים

לתפילת הדרורים

על יופייה של בריאה.

שוב קולות ילדים משחקים

בגן המשחקים ממול,

זוג צעירים מטייל שלוב זרוע

ועל פניהם חיוך סתום

זכר לנשיקה ראשונה.

ואת אינך,

עיניך לא חוזות ביופי הזה.

ואני לבד

זכר נשיקה אחרונה

על שפתי.

גם אם אבקש 

לא אמצא לי מָנוֹחַ