קריאת הזאבים

היללה המרוחקת, חודרת את המולת המסיבה.

אורות מהבהבים בגולגולתי

רועשים לפוצצה.

בתוך כלא של בטון אני שוכב,

בוהה כמו מת בתקרה. 

לבכות אל שמי המאורות שקוראים להם.

חלמתי אותנו כתף אל כתף בלב הכאוס הפראי, הבודד.

מלקקים זה את פצעיו של זה,

משחקים משחקי מוות בבוץ.

חלמתי את דם הציד המרוטש,

כמו מלח.

ריחות של איילה בהרים ושל נקבה.

חלמתי שאנחנו רוכבים על הברקים בליל סופה,

נוגעים בזוהר האופק המתגרה של שעת זריחה.

שיכור ויחף אני נימלט משם.

משיל את בגדי ומדדה עירום אל השממה.

חיפשתי זוג עיניים מבינות בסבך,

נגיעה של כף רכה.

קראתי אליהם שנעניתי לקריאתם סופסוף,

למסור לחופש את נשמתי.

יללתי בכל כוחי אל השמיים הריקים,

והרוח השיבה בדממה.

אך לפתע

קול מרוחק קורא בשמי.

אני שותק ומאזין בתימהון,