חזרה ליצירות
סיפורים

לק בצבע לבן פנינה

אדווה רודי | (11/08/2010 06:02) | 201 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
החדר התמלא בריח וניל עדין. המקלחת זימרה את שירת המים ותחליב הרחצה הוקצף.
הלילה ירד, ללא ספק. היה זה לילה קריר מעט, סגרירי, גובל בתחושת בדידות.
יצאתי מהמקלחת שעל גופי מגבת וורודה ורכה, עוטפת אותי עד הברכיים. שיערי טפטף מים מבושמים ועורי הצטמרר מהאוויר הקר. התקרבתי לעבר החלון, בתנועה מהירה סגרתי את החלון הכבד, אך מבטי נשאר הרחק מכאן.
 
הרחוב השקט, הריק, הלך לישון. פנס בודד הפיץ אור קלוש בצבע לבן, האיר בקושי את צמרות העצים אשר היו בקרבתו. היטבתי את המגבת לגופי והצמרמורת החלה לחלוף. חתול אפור ורזה טייל בין השבילים העצובים, עיניו הירוקות נצצו כמו שני כוכבים קטנים. הוא הביט בי לפתע, כמו מרגיש את תחושות ליבי.
 
עזבתי את עמדת התצפית העצובה הזו וניגשתי לארון. היה זה ארון עץ ישן שקניתי בשוק לפני שנים רבות. צבעו הלבן התקלף כבר מזמן, וכל נסיונותי לצבוע אותו בלקה שקופה עלו בתוהו.
שלפתי מהמדף האמצעי כותונת סגלגלה ונעימה למגע. זכרונות הציפו את ראשי, ניסיתי להתחמק מהם. חשבתי על החתול, קר שם בחוץ.
 
התיישבתי על המיטה שלגופי הכותונת הסגולה. שיערי כלוא בתוך מגבת קטנה, מבקש לצאת לחופשי. תחושה מוזרה אפפה אותי. למה חתול רחוב הוא הדמות היחידה בקרבת מקום, בלילה כה קסום. התקשיתי לפענח את העזיבה הפתאומית הזאת שלך, כמה קשה לי מאז אותו לילה.
 
"קחי, תנסי לצבוע את הארון המתקלף הזה בלק לבן..." אמרת והושטת לי שקית קטנה.
פתחתי את השקית וגיליתי מיכל קטן ושקוף, ובו לק לבן בגוון פנינתי. הסתכלתי עליך בתמיהה.
"במקום לכסות את הארון בלק שקוף, שגם ככה לא עוזר, תנסי את הצבע הזה..." חייכת אלי.
 
הסטתי את מבטי מהשידה הקטנה. דמותך התדנפה. התקשיתי לשלוט במבטיי, ונאלצתי להביט שנית באותו לק שקנית לי. התרוממתי באיטיות מהמיטה ופסעתי לעבר השידה. הרמתי את הלק, מעולם לא השתמשתי בו.
 
סובבתי את חלקו העליון וחשפתי מקל חלול קטן, מברשת עדינה היתה מחוברת לקצהו. ריח של לק פרץ והשתלט על ריח הוניל שלי. צבעו של הלק היה לבן פנינה, בדיוק כמו הארון המתקלף.
התקדמתי לעבר הארון והתחלתי למרוח עליו את הלק. הצבע הותאם לחלוטין. זו אמנם עבודת נמלים, לצבוע במברשת כה קטנה ארון כה גדול, אך פעולת הצביעה הרגיעה אותי.
 
יכולתי להרגיש את עיניך הנעוצות בגבי, דמותך הגברית שוכבת על המיטה ובוחנת אותי. החיוך השובב שלך פרוס על פניך, ואתה זורק הערות מלגלגות פה ושם, מצחיק אותי כמו שרק אתה יודע.
 
סיימתי לצבוע רבע דלת והלק נגמר. הנחתי את המיכל השקוף והריק על השידה והרגשתי צביטה בלב. איך יכולתי לבזבז את המזכרת האחרונה שלי ממך?
 
נכנסתי למקלחת כדי לנקות את ידי מהלק. לאחר שטיפת הידיים עם סבון, שמחתי לראות את ציפוניי, מרוחות חלקית בשאריות הלק שלך, ממש בלי כוונה.

תגובות

חזרה ליצירות