הגל הירוק

כשחזרתם מהסרט הוא היה קצת שקט, רחש המגבים, ימין ושמאל, הוא שהפר במעט את הצפצוף הזה באוזניים שלוחץ כששקט מידי. וימין ושמאל, ועוד טיפות וזרם בצידי הכביש,
והשדרן ברדיו מבקש לנסוע לאט ולקחת מרחק כפול, ומספר על אי-אלו מכוניות ואי-אלו תאונות ואי-אלו אנשים פצועים שאף פעם לא יהיו דווקא מהשכונה שלנו או מבית הספר היסודי.
יש מטריה פרחונית מתחת למושב של הנהג, שלא שינתה מיקום מאז החורף הגשום ביותר שהוא זוכר לפני שנתיים. הוא טוען שחסר טעם לנסות לייבש מטריה, אם בסופו של דבר היא תירטב שוב.
הוא מחייך חיוך קטן ואומר שעליתם על הגל הירוק של הרמזורים, ושעכשיו הוא רוצה להראות לך משהו מיוחד.

בשעת לילה, בגשם, הוא אומר שהים זה המקום הכי מדהים לראות בו את אלוהים בוכה. העיניים שלו מבריקות כשהוא מסביר לך, שזה מרגיש כמו להיות חלקיק בתוך השחזור הכמעט מדוייק לתוהו-ובוהו בספר בראשית, שם אין קו הפרדה ומים הם שמים.
הוא אומר שעכשיו זו מין אשליה שאנחנו יכולים לקפוץ יותר גבוה ממה שאנחנו באמת מסוגלים, כי קו האופק מטושטש.
וכשהגלים מגיעים אל החוף, הוא לוחש, הם סיימו את תפקידם – וזה הסימן שלנו להמשיך הלאה ולחייך.

גל חושב, שאם היינו טיפה יותר חכמים כבר היינו בונים משפך ענק שיכסה את כל המדינה, כך שכל מי הגשמים ישפכו אל הכנרת והוא לא יצטרך לדפוק על הדלת מקלחת כדי לזרז אותך.

גל אומר שגם אם נערבב טיפת דם בהרבה מים עדיין יהיה לזה טעם של רצח, ועכשיו כשהוא לא כאן זה נדמה כמו נצח, הוא שולח מכתב עם תמונה של בחורים צעירים ולכל אחד מהם חיוך של בן של אמא, ואח של ילדה קטנה, וגוף מתגעגע לחום שרק משפחה יכולה לתת.
גל שלך בולט בין כולם בחיוכו, במדיו המקומטים, גל שלך בולט בפניו הצבועים ירוק, מוכן לקרב.
כשכל המבטים מכוונים לעדשה את מרגישה שהמבט שלו מכוון הישר אל תוך ליבך.

פתאום כשהמוות קרוב, דופק על הדלת כמו אורח לא רצוי או כמו מתרים לאגודה שאין עלייך באמת כסף קטן, זה הרגע בו כולם פתאום שוכחים מכל היומיום חסר הרגישות הזה, ומהבוס, ומהעבודה, ומהוויכוח עם ההורים ומהשכר דירה, אלא רק באים בשקט ומלטפים ליטוף קטן של צער, שולחים מבט של נחמה.
יש פה ילדה קטנה ועליזה שבוחרת טושים בקפידה ומציירת מין קשקוש צבעוני שיוביל להתפעלות מזוייפת מצד כל המבוגרים הצבועים. אבל כשהיא לוקחת טוש ירוק ומציירת גל במרכז הדף, זה כבר שובר אותך. את מרגישה פתטית כשאת בוכה במקלחת בגלל ציור של ילדה בת שלוש.


זוהי שעת בוקר שמשית ומלאה בריח של גשם על חוף הים בו גל איים לקפוץ גבוה משהיה יכול. את שמה לב שאת ממשיכה לגדול אבל זה תמיד ירגיש כאילו גל בגיל שלך.
את מניחה מטריה פרחונית על החול הלח, כך שאם במקרה מישהו יעבור שם בגשם הוא לא יירטב.
וכשאצת ים נסחפת על החוף, את רואה אותה, רק לרגע, צובעת גל אחד ואחרון בירוק.