אדיש

זה לא קל לחיות
בתוך העולם
שמדרדר מיום ליום
ואתה עוד קיים
משרבט איזה משפט
וחושב שהוא טוב
בלילה יושב
וממשיך לכתוב

החיים אותו דבר
כותב שירים מבוזבז,
 יוצא למכונית
ולוחץ על הגז
השגרה קצת שוברת
שעמום מתסכל
כל שנייה שעוברת
לצדדים מסתכל


ואיפה החיים הטובים שהבטיחו לך?
 שקוע כל כך  לא מוצא את עצמך
וכשסוף סוף אתה מחליט אז הזמן כבר עבר
הפסדת את הקטע הכי מאושר

מחפש את המבט
שילכוד את הרגע
קשה לצאת היום
החוצה בלי פגע
ואז ברגע קט
העולם משתנה
 רואה מול העיניים
משהו שונה

מין תופעה על טבעית
שקשה להסביר
כמו שמיים שנחתכו
ונתלו על הקיר
והשמש זועקת
כמו חיה פצועה
אנשים מסתובבים
מלאים בזיעה


זוהי דקת התהילה שלך,
ללא ספק
עומד נפעם-אבל מפהק
אתה יודע שזה לא יחזור בחיים
אתה אדיש לתופעות ולריגושים.