מפה לשם

משהו מצטייר בעגמומיות הפתולוגית,

של שובע וסיפוק רב גוני.

משהו נחשף,

אל רובד עוצמת היכולת הקוסמית,

שנחרשה בזיעת אפיים,

בשיא אוני.

משהו רומז לי,

להאט את קצב הביקורת העצמית,

כדי להספיק,

להיות גם, אני.       

מפה לשם, אחר יזע, דמעות ולא מעט דם,

כאילו זז לו עידן חדש, בלתי צפוי,

מן תולדת הבנה,

שעדיין כלום לא נדם.

עדיין, במקום שהוא, עוד לא נחתם חוזה,

באמת ראוי. 

מפה לשם, ראשי מאותגר,

מחטט, לא נרדם,

מחפש מתכון חדש, בימי עגל הזהב,

נשאר שפוי.                                                                                                                                                                                                         

אז באים ימי תשובה, עטופים בזיכרון מלחמה,

תרנגול כפרות נשחט, אך אין נחמה.

יתומה ואלמנה,

תרמו כפרה לאמא אדמה,

תובעת במצוות השם, לחורבן וגעגוע,

משום מה...

מפה לשם, ראשי סחרחר,

מאלף באיפוק, עלבונות וצער,

של איש, נערה ונער,