זמרת

זאת לא חוכמה. קחי למשל אותי, אני יכולה לשיר לך עכשיו קטע מפרגינט ונגיד שלא תדעי שזאת אני,

בטוח היית אומרת שזאת זמרת גדולה. אבל אם אני עולה עם זה על הבמה אפילו אדם לא מקצועי ימצא

כל מיני פאקים קטנים שהיו לי בקטע, ואם הוא מקצועי, אז בכלל.

אני שומעת אותה שרה ושואלת את עצמי מה יש בקול שלה  חוץ מטכניקה. אז יש לה טכניקה, מודה.

ולמרות זאת  מה יש בקול שלה שאין בשלי. את הרי מבינה קצת, אל תתביישי, תגידי,לא אפגע,

זוכרת  ששתינו שרנו יחד כצוות? אני והיא, הינו משלימות אחת את השנייה. היא בגבוה ואני בנמוך,

 ועכשיו שנפרדנו הכול מתחרבן לי.

את יודעת, חושבת שאסרב לקבל את ההזמנה לנשות נעמת. ידעת שהזמינו אותי? איזה תיק,

הן לא ממש מבינות במוזיקה. קהל שבוי. כל הבירבורים של מנהלת נעמת שזה יפתח בפני דלתות נוספות לא משכנע אותי.  כל מי שרוצה הנחה אומר ככה, למרות שבמקרה הזה לא ביקשה. אגיד לה שהסקצ'ול שלי מלא,

זה יעשה עליה רושם וישחרר אותי בכבוד. אני צריכה להחזיר לה תשובה. אין לי סבלנות לשטויות האלו.

בית החייל זאת דלת שפותחת דלתות. שם הייתי מוכנה להופיע. עם פרחים בסוף או בלי.

עם מחיאות כפים או בלי, ידעת ששלמה ארצי התחיל שם? לא?  תמיד יהיה שם מישהו שיפרגן לך שיפתח דלת להופעה הבאה.

אני זוכרת שהופעתי פעם בשדרות עם אומנות לעם או סל תרבות  מי בכלל זוכר, היו נרגשים כאילו שרה להם קינג קרול. היו שם כאלה שאפילו ביקשו חתימה.  במקומות כאלה אני נחשבת מוכרת כי עדין מאזינים שם לרדיו, פרימיטיבים, אבל כאן במרכז מי בכלל מכיר אותי. וכאן זה העולם האמיתי , תאמיני לי,לא שם.  אל תגידי שזה שלא מעצבן.

 שמחה שהוצאתי את עצמי אתמול מהבית והלכתי להופעה שלה. לא היה קל, איך היא חיבקה אותי כאילו הייתי החברה הכי טובה שלה. כאילו לא רבנו לפני שנה וכאילו לא אמרה לי את המילים הנוראיות ההן שעדין מהדהדות לי בראש.

חיפשתי אצלה איזה לחץ מההפתעה שלי, מבוכה, הרי אני אשב בקהל, אבל כלום. אני האחרונה שהיא תחשוב עליה תוך כדי הופעה  ותעשה טעות,  יש לה עור של פיל זאת, תמיד הייתי בעיניה אחת שלא כדאי להתרגש בגללה.

שאלה אותי איך הולך וששמעה את השיר האחרון שלי בטלביזיה. מעניין אותי איך יש לה זמן לטלביזיות, לא מאמינה לה שראתה,  בטוח מישהו אמר לה שהופעתי אז חיפשה הקלטה או משהו.

דווקא הייתה הופעה נחמדה. כל המצלמות ופנסים המסנוורים עליך. את יוצאת משם עיוורת.

עמיר המפיק מהטלביזיה התקשר ואמר שלא יהיה לו זמן ליותר משיר אחד ואם זה בסדר מצידי.

לא היה לי חשק להתחיל לשכנע אותו שייתן לי לזרום עם עוד שיר, מיד הסכמתי וכשסגרתי את הפון  כבר התחרטתי, בטוח נשמעתי נואשת. כל אחת הייתה לפחות מנסה. טוב מילא, ידעת? אפילו הזכירו את זה בידיעות. קראת? הנורית הזאת כתבה שהיה ביצוע מרגש שלי ושהיה יכול להיות נחמד לשמוע עוד משהו משלי במקום המון מלל שזרם שם.

לקבל מהנורית הזאת מחמאה זה כמו להצחיק את האפיפיור.

בסוף הבטיח לי שבהזדמנות ראשונה יכניס אותי לעוד תוכנית שלו. הפעם אם לא יסכים לשני שירים שימצא לו זמרת אחרת, חוץ מזה שקודם  נראה אותו מצלצל, את יודעת להבטיח זה קל, מה יש לו להפסיד,

בסוף ההופעה הייתי חייבת ללכת אליה מאחורי הקלעים. היו שם די הרבה אנשים וכולם בירברו כמה נהנו ושיש לה קול של זמיר , היה מישהו שהזכיר את עידית פיאף. איזה בידור, מה לזמיר אצל פיאף. אבל את יודעת אנשים אומרים כל מיני  רק כדי להגיד. שוב חיבקה אותי. מה היא אמא שלי, מוזר לא?. רק אמרתי לה שהיא התקדמה ושהיה נחמד. משהו פרווה. בערתי מקנאה, בטוח ראתה את זה בעיניים שלי. אמרה שאנו צריכות להפגש על קפה ושארים אליה טלפון. רואים שהיא עושה ספורט או משהו. רזתה ונראית בכלל לא רע. גם אני חייבת להתחיל. זה לא אוכל אותה לעלות על במה בלי צורה ואל תגידי לי שאני נראית מצוין, שונאת שאומרים לי את זה.

מחר אני בבאר שבע, במועדון הסטודנטים. חייבת להיות במיטבי. פתחתי את לוח ההופעות של החודש האחרון במועדון וראיתי שכל המופיעים היו מליגה ב'. חוץ משרי  שפתאום נהייתה  לי כוכבת. מעניין שהסכימה לשיר שם, בטוח דרשה בוחטה של כסף והפריירים משלמים.

מה את באה מחר לבאר שבע? בגלל השרי הזאת, היא לא מופיעה מחר,

אל תגידי לי שאת באה בשבילי, טוב תבואי אם בא לך,

אני לא מבטיחה כלום, אמרו שמכרו את כל הכרטיסים, באר שבע, מה הם כבר מבינים במוזיקה.