בין סיפור לשיר

 האם הסיפור הוא תשקיף של מציאות מסוימת, או שהוא תרחיש דימיוני?

האם הסיפור הוא בדיה מוחלטת, או אמירה היוצאת מתוכי אני?

האם הסיפור נכתב למען הקוראים, או שהוא בשבילי מתן פורקן?

האם הסיפור מחייב כללים, או שהוא יכול לפרוץ את העכשיו והכאן?

אני מבקשת לרקום עלילות שבשבילן אצטרך לרתום את הדמיון

לשם כך נחוץ לי הגירוי שמתוכו אשזור את החוטים של הסיפור

ומתוך כך  אלביש את הדמויות בבגדים שתפרתי אני.

וכך אולי אביע את אמרַי שברוח בתוך רקמת החומר.

אולם הסיפור אינו יכול להמיר

מה שאת לבי מבעיר

כמו השיר

שאינו דורש מאמץ אדיר...

אמנם הסיפור יותר בהיר

אך בדרך המילים אוהבים דווקא שיר...