סיפורים

הכל בגלל שרשרת לב זהב

 
כבר נמאס לו לחכות לה. יותר מחודש שזה נמשך.

כמה אפשר. כל בוקר היא מבטיחה שתבוא לבקר אותו בביתו ולא באה.

מתחיל לחכות לה בשמונה בערב .עומד ליד החלון וצופה לרחוב לראות עם היא מגיעה , כשמתעייף ,וזה קורה בדרך כלל בין אחת עשרה לחצות, הולך לישון.

אפשר מהחלון שלו לראות את קצה הכביש, כשתגיע תהייה חייבת לבוא מהכוון ההוא ככה שאין אפשרות שיפספס אותה, מה עוד שהפנס מאיר את הקטע הזה ממש טוב.
ככה עומד ומחכה לה כל ערב.
זה לא מוגזם? מה הוא טמבל או משהו.
יש לו הרגשה שהשכנים כבר שמו לב לעמידה הזאת שלו ליד החלון, אך לא אומרים דבר כי זה לא מעניינם.

רק בשישי ושבת הוא לא מחכה לה כי הוא הולך לעשות שבת עם הוריו בכפר. בשישי בבוקר הוא מקפיד לא להזמין אותה שחס וחלילה לא תגיע  ותמצא בית ריק. 

למה הוא לא לומד שהיא בעצם רק מתחמקת ממנו. לא ממש מבטיחה.

חשב לעשות לה תרגיל ובוקר אחד לא להזמין אותה, להתעלם ממנה,  כאילו שכח,  רוצה היה לראות איך תגיב, אולי תעשה לו הפתעה ותגיד שהיא מצטערת אבל הערב היא לא יכולה או משהו כזה ותשתחרר אותו מהחלון.

אבל זה לא הולך לו. מיד כשרואה אותה בעבודה בבוקר הוא שואל אותה, תבואי הערב? כמעט אוטומטית ,והיא כהרגלה עונה לו,כן...והוא מוסיף, .בשמונה? והיא עונה, בערך...

לא שאיכפת לו שלא באה, ממש לא,  אבל שלא תבטיח ולא יצטרך לחכות לה כמו טיפש.

 

הכול התחיל באותה שרשרת עם לב זהב שראה בחנות באלנבי.

זוכר איך פתאום  נדלק עליה ובה לו לקנות אותה עבורה. חשב שתתאים לה. המוכר שאל אותו עבור מי הוא קונה את התכשיט והוא אמר לו שזה עבור החברה שלו. המוכר חייך ואמר כמה טוב להיות צעירים. אתה בטוח אוהב אותה מאד אם אתה קונה לה מתנה יקרה כזאת. מאז נכנס לו שראש שהוא אוהב אותה ושאפילו יום אחד אולי תהיה החברה שלו.  בעצם העניין של החברות היה רעיון של המוכר.לא שלו. נראה שהוא מבין ביחסים כי אחרת לא היה יכול להציע לאנשים מה לקנות.

 

כמובן שגם אתמול בערב לא הגיעה.

בבוקר שאל אותה למה לא היגיעה אתמול והיא ענתה שלא יכלה כי פתאום צלצל אליה ידיד ותיק והציע לה לצאת איתו למסעדה ולא יכלה לסרב לו. חוץ מזה היא הייתה נורא רעבה וההצעה הייתה ממש במקום. אבל הוא לא חייב להצטער כי  היה לה ערב נפלא. ממש נפלא, אפשר אפילו להגיד מדהים, ישבו במסעדה עד חצות אכלו וצחקו. כמה שהיא אוהבת לצחוק.  כל שטות  מצחיקה, אותה היו האחרונים לעזוב את המסעדה.

ובכלל אותו חבר שלה הוא רקדן מעולה, חושבת שהוא רוקד באיזו להקה אבל לא בטוחה, אמר לה שייקח אותה לרקוד בערבים, דבר שתמיד רצתה לעשות, כך שאולי כבר לא תוכל לבוא אליו יותר.

חייכה אליו, היה  בה איזה יופי מיוחד הבוקר. מעולם לא ראה אותה ככה. כמו פרח בשדה באמצע ליבלובו. מצאה חן בעיניו.

כאילו ראה אותה בפעם הראשונה.

טוב ,לפחות הוא יודע שלא תגיע הערב. מחר ייתן לה את השרשרת בעבודה, יניח אותה על שולחנה, ויהיה חופשי מלשמור עליה.

הלילה ילך לישון מוקדם, כבר חסרות לו שעות שינה והוא מפהק במשך היום.

לפתע חיוך גדול זרח על פניו,

למרות הכל החיים לא כל כך קשים כמו שהם נראים.

 

תגובות