כְּמוּסוֹת שֶׁל רוּחַ

הוֹלֵךְ אָדָם כִּבְרַת דַּרְכּוֹ

אֶל עַרְבַּיִם

לִצְפּוֹת בַּשְּׁקִיעָה

לְהִתְעַנֵּג עַל שְׁלַל גְּוָנֶיהָ

וְהוּא מְצַפֶּה לְבוֹא מַרְגּוֹעַ

אֶל מִנְחַת הַשַּׁלְוָה

כָּךְ מְבַלֶּה יָמַי

כְּמוּסוֹת שֶׁל רוּחַ לֹא יֶחְסָרוּ

יֵשׁ וַאֲנִי בּוֹלֵעַ מְלוֹא לֻגְמָה

יֵשׁ וַאֲנִי מוֹצֵץ עַד דַּק

יֵשׁ וַאֲנִי מַנִּיחַ תַּחַת לָשׁוֹן

לְהָמֵס חֲדִירָתָן לְתוֹךְ לֵב

וְהֵן מְשַׁיְּטוֹת דֶּרֶךְ

מַפְלִיגוֹת עַל דָּם