קשר יחסי

קשר יחסי

פרק  ראשון: חוק עזר ערוני  http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=6029

פרק שני: סדר עדיפויות  http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=6274

פרק שלישי: קשר יחסי.  http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=6752

קשר יחסי

לאחר מאמצים וויכוחים רבים, שכנעתי את דפנה להחליף את הכורסה.

כל כך אהבה אותה! הייתה מאד קשורה אליה. כברת דרך עברו יחד, לטוב ולרע, היו סודות

הייתה הבנה שבשתיקה והייתה גם נורא מסריחה.

הבאתי במקומה כורסה חדשה.

הצטערה והייתה מאד עצובה כל הלילה. כאילו אבל.

תמה לה תקופה. שוב על סף בכי.

לבי התמלא רחמים וחמלה, דפנה מסכנה.

ראיתי כמה אדם יכול להיות עצוב.

כמה יכול להיות עמוק הקשר לחפץ שאין בו תועלת.ערכו נמדד במושגים של אהבה.

פעם ראשונה עברנו לילה של שתיקה.

לא ישנו, לא דברנו, לא מצאנו טעם להתמסר באהבה. הכל היה ריק וטפל

כמו הכורסה החדשה עם הניילונים של המפעל.

.....................................................................................................

פעם בשבוע היינו נפגשים, הייתי בא אליה הביתה להביא לה חיתולים.

לא בתור לקוחה, עכשיו בתור חברה.

אפשר להגיד שהפסדתי לקוחה, אבל הרווחתי חברה.

לא גביתי כסף עבור החיתולים כי נוצר ביננו קשר עמוק, אמיתי, כנה אפילו לא אתבייש להגיד אוהב...

בסך הכל מה זה קשר אם לא אוסף של חוויות משותפות.

היה לנו ברגע קסום התגלות נפלאה של אושר.

הנפשות שלנו התחברו.

ידענו אהבה.

ואחר כך נשאר לנו הגעגוע.

המחשבה של מה שהיה.

שהיה נפלא ואני מגיע לדירתה, חושב, עולה במעלית לקומה הרביעית וקולט בהיסח הדעת

אחד מהשכנים מצביע אלי ולוחש לאישתו: הנה הוא המנייק הזה, מנצל מינית את הנכה!

מילים שחדרו לי עמוק אל תוך הנשמה.

לפני שאמשיך ברצוני להציג את עצמי, כי בסך הכל אני

אדם ממוסחר.

רזה, גבוה, שרירי, בלונדיני,

עיניים כחולות,

שרמנטי, רומנטי,

יודע להנות מהחיים, איש שיחה,

חוש הומור

יש לי בית גדול

וגינה יפה.

ילדים ואשה אוהבת

יש לי חברים וחברות

רוקד, שר,

אהוב על הבריות.

יש לי כלב וגם פילגש

עסקים משגשגים

מכונית מפוארת

מזומנים בכיס

ומלא גם חשבון הבנק.

כולם מתייחסים אלי בכבוד רב

אני אדם מאד מוכר

וגם מפורסם.

אז מה עוד צריך בן אדם

כדי להיות מאושר?

הפעם דפנה ספרה לי שקצבת הנכות לא הספיקה לה כדי להתקיים בכבוד אז חפשה עבודה.

ישבנו על הכורסה החדשה, אני מחבק אותה ברוך והיא מתוודה.

לפני כחצי שנה נגשה אל משרד ותיק לעמילות מכס של אריה ואסתר מטלמן, זוג מבוגרים שומרי מסורת שחפשו מזכירה.

"התמודדתי בין עשרות צעירות יפהפיות. לא ידעתי מה הקרטריון לקבלה לעבודה"

"אסתר ישר העדיפה אותי כי לא רצתה בחורה עם מיני ומחשוף במשרד, לעומת אריה שאמר: טובת העסק מחייב מזכירה נאה, יפה, מוכשרת וייצוגית..."

"התקבלתי מייד ולא דווקא בגלל הקריטריונים שאריה אמר"

"ראיתי שיש מתיחות רבה ביניהם. מתיחות שנובעת בטח מחוסר מגע, תהיתי מתי בפעם האחרונה האנשים המבוגרים האלה התחבקו או רחמנא ליצלן, עשו אהבה..."

"קשה לדעת אצל זקנים, איך הם מתפקדים"

"התחלתי לעבוד במשרד. היו לי קצת טעויות ואריה היה מאד עצבני. חשבתי יקרה אסון ויפטר אותי, רתח מזעם, לא ידעתי מה לעשות והייתי נורא זקוקה לעבודה."

"אסתר מגוננת עלי ומרגיעה, כמו כל סבתא פולניה, אבל אריה נראה מגיע אל הקצה שאחריו רק פיצוץ יכול לקרות. חשבתי אולי אשתמש בידע או בקריטריונים שיש לי  מטבעי. לא יהיה קל חשבתי לעצמי."

"יום אחד נשארנו עד מאוחר, אסתר הלכה לנכדים ואריה שהיו לו שרידים של גבר נאה, מושך, חתיך מימי צעירותו הרחוקה, שפך את לבו ובכה. הגשתי לו כתף. אמר: אני לא שווה. תמו חיי..."

"לא ולא אמרתי. אתה גבר מושך, כוחך במותנך ועוד ידך נטויה והגלשתי את ידי וראשי וראיתי אותו פתאום מתעורר לחיים, ובלי להגיד מלה...... עברנו את הגבול הדק הפרוץ והלא מוגן."

דפנה זזה באי נוחות וחבקתי אותה יותר חזק.

ספרה שאחרי המקרה התקבלה בברכה לעבודה קבועה. ההתנהגות של אריה השתנתה מקצה אל הקצה

והטעויות לא היו כל כך נוראיות וההתייחסות הייתה לתפארת. ימי מלכות בעבודה.

ואריה היה פחות עצבני, יותר סובלני ואסתר שמחה כי ראתה אותו מתחשב, גנטלמן, נעים הליכות כמו פעם והקליאנטים היו יותר מרוצים ואלה היו ימי שגשוג של המשרד.

ודפנה עבדה שעות רבות, מעבר לנדרש.

מדי פעם היו נשארים עד מאוחר עם אריה לבחון את המצב.

פעם הביע את חששו, כי התנהגותו לא ראויה, תגרור עונש מאלוהים ודפנה הרגיעה אותו ואמרה לו שמה שהם עושים זה צורה מיוחדת להוציא מהגוף את כל הרע שבו. זו צורה מיוחדת של קשר בין אנשים שזקוקים לעזרה מהזולת ודפנה צמאה וכמהה לעזור ולשאוב ממנו בשמחה ומברכת על כל טיפה.

אנשים בוגרים צמאים לקשר, לא עושים שום דבר רע.

ניסיתי לשאול בעדינות וברגש האם היה לה תמורה עבור השעות הרבות שבלתה בעבודה, כי זה היה כבר מוגזם מבוקר עד ערב, שעות על גבי שעות בלי הפסקה.

היא אמרה שאריה הסביר לה שמותר לו לשלם לה סכום סמלי בלבד, אחרת ביטוח לאומי יפסיק לה את הקצבה.

חישבתי ואמרתי לה לפי שעות העבודה והתמורה היא משתכרת פחות מעשרה שקלים לשעה!!

הקשתי ושאלתי מדוע הוא לא משלים לה בכסף שחור ללא רישום.

דפנה הסתכלה אלי כמו נעלבת ואמרה שאריה איש צדיק וישר לעולם לא היה עושה דבר כזה.

הכל רשום אצלו וגלוי לכולם ובכלל המשרד הוותיק והנאמן ואנשיו הם דוגמא של דרך ישרה ללא דופי כמו פעם.

אמרתי לה שזה לא הוגן לעבוד כל כך הרבה שעות ולקבל בתמורה פחות ממשכורת מינימום.

אמרה: לפחות יש לי עבודה וטוב לי שם.

ואני כעסתי מאד, אולי קנאתי. היה לי דחף בלתי נשלט של אלימות מאופקת.

רציתי להרביץ לה, לחנוק אותה, להכאיב לה....

נשמתי עמוק,

ועוד פעם

ועוד

והתחלתי לזמזם.

אחר כך לשיר.

ממצולות כאב וצער דמעתי

קו קו רי קו קו

פלומה.....

קו קו רי קו קו

נו יורס....

"בזכותי אדם קם לתחיה, חי נושם פורח.

זאת הרגשה נפלאה!!"אמרה והתקרבלה בתוך זרועותיי.

אני נשקתי אותה והיא התרגשה.

לא יכולתי לסבול שאוהבת גם אחר.לא יכולתי לסבול שהיא עושה דברים כאלה עם זקן.

פתאום קלטתי שדפנה מסתכלת עלי ונהנת לראות אותי מקנא.

כמעט התפרצתי. לא היה חסר הרבה.

התאפקתי. לא אמרתי מילה. הגשתי לה אהבה, במבט חודר שריון מבוצר, עשיתי לה סימן מבין

של הסכמה.

חשבה עוד שניה והמשיכה בהיסוס מה:

"יש לי עוד חבר אחד"

"סשה, רופא השניים שלי.... יש לי חולשה לרופאים."

ואני כולי תדהמה!

מכיר היטב את סשה.לפעמים קונה אצלי דברים.

סשה הוא ערבי מג'לג'וליה. למד רפואת שניים באודסה, למד רוסית. היום במקום אחמד קוראים לו סשה.

יש לו קליניקה פרטית בעיר. הרבה הולכים אליו בגלל המחירים הזולים. אבל חוץ מזה הוא צעיר וחתיך, נעים הליכות, שקט, יש לו ידיים טובות והוא גם פראי.

כשאני באה אליו אני נמסה, אמרה בהתרגשות.אני יוצאת מכל טיפול כמו אחרי קרב, כואב לי כל הגוף.

(זה הסביר לי את הסימנים שהבחנתי בכל חלקי גופה, כמו נשיכות קטנות, לא רציתי לשאול אותה מה זה העדפתי לסגור עניים, להתעלם).

סשה גבר אמיתי, אמרה בתשוקה.

הוא יודע איך לענג אשה.

אצלו הכל בשליטה כל הזמן ואצלי לא.

אני צועקת לפעמים יותר מדי חזק והוא פוחד שקליאנטים עלולים לשמוע וישאלו מה הולך  בתוך החדר.

הוא לא כל כך רוצה לפגוש אותי בכיסא הטיפולים, אבל תמיד הוא נשבר. מהרגע שאני יושבת פותחת את הפה אומרת קצת אי עד ההמשך הידוע עוברות רק שניות ספורות.

סשה הבטיח שבשבוע הבא יעסוק רק בטיפול שניים כי אני זקוקה, אבל אני לא מאמינה.

בטח יש לו עוד עשר כמוך! (נפלט לי אולי כדי להקניט אותה)

הוא אמר לי שאני הכי טובה! ענתה לי בחיוך ממזרי כדי להשחיל לי אותה מתחת לחגורה.

לא יכולתי לסבול עוד.

כה אכזרי היה הוידוי שלה.

לא יכולתי לעמוד אל מול האמת המרה.

נשברתי לחתיכות.

כל הביטחון העצמי שלי ירד לטימיון.

כל מילה יצאה לי מגומגמת.

הצעתי לשתות קפה.

דפנה הסכימה.

בזמן שהכנתי היה שקט. ציפיה דרוכה. מתח.

עמד תלוי באוויר רמז של משהו הבא לקרות.

ובעוד אני מגיע עם מגש הקפה והעוגיות דפנה מיישרת מבט חודר אל תוך עיניי וקובעת:

אני מתחתנת עם אבי.יש כבר תאריך לחתונה.

המום. לא יכולתי לעקל את הבשורה.

כאילו חתכה ממני בסכין את מה שנשאר.

אבי אוהב אותי-המשיכה- מפנק אותי, רוצה אותי.

יהיה בעל טוב, איש משפחה.

ובאותו משפט ומבלי להניד עפעף הוסיפה:

ואתה לא. אתה לא איש של חתונה.

באותו לילה לא נשארתי כתמיד ללון אצל דפנה.

הרגשתי תבוסה נוראה. מושפל ופגוע. נוגע במקור העצב עצמו.

כאילו ברזיל הפסידה ולא יכולה להיות אלופת העולם.

יצאתי מהבנין וראיתי בפינה הכורסה הישנה זרוקה, רטובה ומסריחה.

בעטתי בה בעיטה חזקה כמו רוצה להבקיע גול.בום איייי והרגל כאבה נורא!

איייייייייי צעקתי בשקט שאף אחד לא ישמע, ותפשתי את הרגל בשתי ידיי והתקדמתי

בקפיצות, דילוגים על רגל אחת ובכיתי וקיללתי את עצמי על טפשותי הרבה.

איזה מטומטם!!!!  

פחדתי שמשהו יראה אותי במצבי המביך, שחררתי ידיים, והלכתי בקושי בצליעה מאומצת

נע ונד כמו דפנה, בצורה נורא מצחיקה.

אמרתי לעצמי אחזור כך הביתה, בהליכה כואבת. זמן למחשבה.

והבית לא היה קרוב והלילה היה לבד, שקט,יושן.

רק ירח מלא מביט אלי כמו צוחק, כמו שואל מה פשר הדבר.

ואני לא חייב לו שום הסבר, לירח הזה  המתערב בכל דבר,

צעקתי לירח ואיימתי עליו באצבע: לא עניינך!

מצפוני נקי.

ואין בלבי שנאה.

אינני אחראי למעשים של אחרים. כל אחד עם החיים שלו.

דפנה ילדה גדולה.

והמשכתי בדרך חזרה הביתה,ארוכה, מצח נבול,כמו ארבעים שנה במדבר,

הגעתי דואב וכואב

כולי מצומק.

ועודני עומד על הסף

מתמהמה

משתוקק לדלת מקבלת

פתוחה לרווחה

כמו אומרת:

פניך כמושים

יא, קמול דרכים, חזרת !

הנה אתה כאן !

ידעת עוז

ידעת סבל

המשחק נגמר

הפסדת

אתה לא אלוף העולם !

ומחר יום עבודה חדש.