נניח שאתם מגדלים סוסי מרוץ. אם אחד
הסוסים שלכם חולה הוא לא יוכל לנצח בתחרות. אתם תקחו אותו לווטרינר הקרוב למקום
מגוריכם והוא יציע לכם לקנות לו תערובת משובחת יותר, (שגם יקר יותר וקשה למצוא
אותו בשוק). אתם נותנים לסוס את התערובת המשופר ותוך זמן קצר הוא מתחיל ללכת וגם
לרוץ. שבועיים לאחר השינוי באוכל של הסוס הוא מנצח במירוץ, ומכניס לכיסכם הרבה
כסף.
כיף לכם, יש לכם סוס מנצח.
יש לי בקשה אישית אליכם, אחרי שהסוס
הבריא, בשום פנים אופן שלא תעיזו לשים לו מול העיניים את התערובת הישנה. בשלב הזה,
(שהוא כבר מנצח), יכולים לקרות שני דברים: אפשרות אחת, מעכשיו והלאה תתנו לסוס
לאכול רק את האוכל המשובח ביותר. האפשרות השנייה מסוכנת יותר. אחרי שהסוס הבריא
וניצח, אתם תחזרו לאט לאט לתת לו את התערובת מהסוג הישן, (הזול שנמכר ליד
האורווה), עכשיו אתם בבעיה. בגלל שהסוס כבר בריא כמו שור, תחזרו לתת לו לאכול את התערובת
הישנה. באופן מפתיע התפקוד שלו ירד. לרוע מזלו של הסוס, עכשיו הוא כבר לא הסוס
החולה, אלא הסוס המנצח שהפסיק לעבוד. זה השלב שבו תבקשו להחליף את הסוס.
אז כבר הבנתם שהסוס הוא לא באמת סוס. הפעם,
לצערי הרב הסוס בסיפור הזה הוא אני. שלושה שבועות רצופים שיניתי את אורח החיים שלי
מן היסוד וחוויתי שינויים מדהימים בחשיבה, בעשייה ובהרגשה האישית. מספר אירועים
מלחיצים החזירו אותי אחורה חודש וחצי. כל כך קל היה לי לראות את השינויים הנפלאים
שחוויתי, והייתי בטוח שאוכל לשמור עליהם לתמיד, לא התפתיתי לכלום. האמת היא שלא
חזרתי לסורי, והמשכתי להימנע מחלב, גלוטן וכל השאר, גם ויטמינים לקחתי. אבל הגוף
הבריא שקיבלתי לא יכול היה לסבול את הידרדרות ה"קטנה", הלא מורגשת,
שהחזירה לחיי את הכאב.
אחרי שמחיאות הכפיים לסוס המנצח דעכו,
(רק כי התחרות הסתיימה), לבעליו היה קשה יותר, מבחינה פסיכולוגית להשקיע בסוס כדי
לשמור על החוסן שלו. אבל לא לעולם חוסן, אומר הסוס. בסיפור שלי הסוס הוא הגוף שלי,
המוח שלי ואני הבעלים שלו. אחרי ש"מחיאות הכפיים" שקיבלתי מהסובבים אותי
על השיפורים בחיי דעכו, ואחרי שהשינוי נראה טבעי כל כך, חזרתי לאכול סוג ב'.
השיפורים נהפכו על פיהם תוך מספר ימים, בעודי מתעלם מאותות האזהרה. הייתכן הדבר?
למה שאזיק לעצמי אם אני יודע מה טוב לי. "טבע האדם נוטה למורגל".
לפני שלושה שבועות נתקע ברכב שלי מאחור
נהג צעיר, שנסע בלי ביטוח וגרם לנזק בטמבון האחורי. אתמול החליפו אותו בחדש. ב11
בלילה אתמול, יצאתי מהבית עם האוטו לכיוון תל אביב כשבחוץ היה ערפל כבד. בלי לחשוב
יותר מדי לקחתי את המפתחות של הנשק ונסעתי לתל אביב. תוך כדי שאני חושב על כל מיני
דברים, הגעתי לאזור בו התנועה איטית. התגובה שלי לא הייתה מהירה ונתקעתי באופנוע
שנכנס למסלול שלי. למזלי הנהג הצעיר היה מאובזר היטב בכל אביזרי הבטיחות, והוא יצא
עם שריטות. החלק הקדמי ימני של האוטו התרסק ואני נכנסתי לחרדה.
השמחה שלי על השיפורים בחיי יכלה
להסתיים בטרגדיה. אחרי שהסוס שלי התחיל לנצח בתחרויות, התייחסתי אליו כברור מאליו.
זו הייתה טעות. הפעם קיבלתי חיזוק נוסף לכוח שיש להרגלים רעים על חיינו, ולמדתי את
הצורך לשמור בכל מחיר שבעולם על כל הישג שהצלחנו להגיע אליו. כבני אדם, אנחנו
מצליחים להגיע להישגים מרשימים במיוחד, בזכות האנשים שהפכנו להיות תוך כדי עשייה.
מחיאות כפיים הם פרס של הצופה מן הצד על ההשקעה לאורך זמן ולא על ניצחון בתחרות.
אם אחרי שניצחנו פעם אחת, נפלנו, נצטרך להשקיע מאמצים אדירים, כדי לזכות שוב, אם
בכלל נצליח בכך.
עכשיו, אני מתחייב בפני עצמי בפעם
השנייה לשמור בכל מחיר על הניצחון שלי בתחרות על החיים שלי. הפעם אני בוחר בכם,
הקוראים, להיות העדים להתחייבות שלי.
אשמח לקבל את תגובותיכם,
אביעד גוטפריד.
[email protected]
