מבצע

מבצע/ דוד סגל

ביום שנפלו המגדלים הלכתי לקנות טלוויזיה. את החנות מילאה    בלונדינית  חייכנית וצחורת שיניים שהניעה שפתיה באלם  על עשרות מסכים שניצבו שורות שורות  כמו חומה בצורה  . גם למוכרת ששאלה אם היא יכולה לעזור,  היה חיוך מפרסומת  למשחת שיניים. אמרתי לה שאני מתלבט בין 26 ל 28 אינץ' והיא אמרה שב 28 אינץ יש להם מבצע בהנחה וגם בעשרה תשלומים. אמרתי לה שאחשוב על זה והמשכתי לבהות במסכים האילמים. בסוף חייגתי בנייד לנורית שהיא תחליט. בשביל מה לי לצאת קמצן או פראייר  ולקבל על הראש אחר כך?הנייד שלה  היה תפוס. מישהו מאחורי משך בזרועי ואמר, תגיד, אתה יודע איזה סרט זה? על כל המסכים  נראה  מטוס נוסעים מתרסק בדממה לתוך גורד שחקים.  המושך בזרועי היה צעיר בטריקו וג'ינס  שלעס מסטיק בלי הפסקה. לא הייתי בסרט הזה , פלטתי והמשכתי לחייג. נורית נורית נורית. תפוס. הצעיר לא הרפה. זה בטח  סרט אסונות חדש,  הוא המשיך, אבל  האפקטים ממש ממש גרועים, רואים שעשו את זה במחשב. נ ו ר י ת! עם מי היא מקשקשת כל הזמן ועל מה? שמע בחור, פניתי למטריד שלא הרפה מאחיזתו, איך אתה יודע בכלל שזה סרט? אולי זה סתם איזה מטוס מחורבן שהחליט להוריד כמה נוסעים ספיישל במשרד שלהם? אם אתה רוצה להסתכל קח לך כיסא ותעזוב אותי בשקט.

נו שוין. הנה מולי שתי האופציות, 26 מול 28, צילי וגילי. מי משתיהן אוהב יותר?  ושוב אותו בנין מטופש והמטוס המתרסק. כמה פעמים צריך להראות את זה? ב 28  אינץ'  צבע הלהבות נראה טבעי  יותר והתמונה בהחלט  חדה.  צילום מדהים. שאפו לאנשי האפקטים.

קראתי לשיניים נוצצות וסגרתי עניין. בדרך למכונית הנייד צלצל וצלצל וצלצל אבל לא יכולתי לענות, כי סחבתי קרטון גדול עם טושיבה 28 אינץ' אוריגינל, ולא היו לי יותר משני ידיים.