אהבה צרובה

להבה צורבת פנים.

מוצא עצמי קורא לך,

רועד מקור בפנים.

קור של מועקה ובדידות,

שפתיי זעקו בערגה.

סדוקות היו, שרות לך,

מילים של אהבה.

הלילה סגור,

כמו שנת חורף קפואה,

אך האש מפשירה מחשבתי.

מדמיין את צחוקך,

כשהיית אז איתי,

חלמנו חתן וכלה.

מול האח הבוער,

אדמו פניי בערגה.

שתוי בקסמה של דמותך,

ואין עוד דאגה.

קצת לפני דמדומים,

בסוף יום שגווע.

אוסף לך מעט,

מילים של אהבה.

הלילה נסגר,

ואתו מן דממה,

אך האש מפשירה מחשבתי.

מדמיין את צחוקך,

כשהיית אז איתי,

חלמנו חתן וכלה.